מוזיאון תל אביב לאמנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להמאה ה-16
מ קישורים פנימיים, הגהה
שורה 4:
| כיתוב =
| שם בשפת המקור =
| סוג = מוזיאון ל[[אמנות]]לאמנות
| אדריכל = [[דן איתן]] ו[[יצחק ישר]]
| שנת ההקמה = [[1932]]
שורה 71:
לאחר ביטול עבודות הבנייה בשדרות תרס"ט היה צורך בשטח חלופי שיענה על הדרישות של הקמת מוזיאון גדול, קבוע ומרכזי בעיר. הקרקע שנבחרה למבנה החדש הייתה שייכת בעבר למושבה [[טמפלרים (תנועה)|הטמפלרית]] [[שרונה (מושבה)#.D7.9E.D7.91.D7.A0.D7.99.D7.9D%20.D7.9E.D7.A4.D7.95.D7.A8.D7.A1.D7.9E.D7.99.D7.9D%20.D7.91.D7.9E.D7.95.D7.A9.D7.91.D7.94%20.D7.A9.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.94|שרונה]] ותהליך רכישתה על ידי עיריית תל אביב הסתיים רק בשנות ה-60. המתחם יועד במקור ל[[מגדל הקריה|משרדי הממשלה]], אך תכנית זו לא יצאה לפועל והאתר הפך למרכז של מוסדות תרבות בו ממוקמים גם [[התיאטרון הקאמרי]], [[האופרה הישראלית החדשה|האופרה הישראלית]] וספריית בית אריאלה.
 
בשנת 1964 הוכרזה תחרות בשני סבבים לתכנון המבנה. חבר השופטים הורכב מנציגי המוזיאון, מהנדס העיר, אישי ציבור , אדריכלים מקומיים - בניהם [[ורנר יוסף ויטקובר|ורנר-יוסף ויטקובר]] [[נחום זולוטוב|ונחום זולוטוב]] - כשבראשם עמד האדריכל וההיסטוריון ברונו צבי. צבי הדגיש את החשיבות שהמבנה המוזיאולי העתידי ישלב גמישות ופונקציונאליות מרבית עם תחושת קבע, אך גם יהווה יצירת אמנות בפני עצמה.<ref>יאשה גרובמן ואריאל בלונדר, "האדריכלות של מוזיאון תל אביב: מהלכים בהיסטוריה לא-ליניארית", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב,2011, עמ' 25- 26. </ref> בפרס הראשון זכתה תכניתם של [[דן איתן]] ו[[יצחקויצחק ישר]].
 
בלב התכנית של איתן וישר ניצבות ארבע גלריות גדולות ופתוחות - 800 מ"ר כל אחת - המקיפות חלל מרכזי גבוה שנועד לטקסי פתיחת תערוכות. מהאולם הראשי ניתן לצפות בגלריות ובחלקי הבניין הנוספים וכך גם מהרמפות המובילות ומחברות בין החללים השונים.<ref>אלונה נצן-שיפוטן ושירה שפרכר-סגלוביץ', "חגיגיותו של החולין", שם, עמ' 157- 159. </ref> תכנית זו הולמת את עקרונות התכנון [[לה קורבוזיה#.D7.A2.D7.A7.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AA|הקורבוזיאני]] ומבנה הבטון המוזיאלי שייך לזרם [[ברוטליזם|הברוטליסטי]] של [[אדריכלות מודרנית|האדריכלות המודרנית]].<ref>מאירה יגיד-חיימוביץ, "חומרי גלם-רשת מושגית: הרהורים בעקבות תחרות אדריכלים", '''בניין חדש מוזיאון תל אביב לאמנות: תחרות אדריכלים ע"ש הרטה ופול עמיר'''. שם, עמ' 16. </ref> לאחר ההקמה הביע מנהל המוזיאון חיים גמזו את שביעות רצונו מהמבנה לא רק משום יופיו אלא בעיקר בזכות הפונקציונאליות שלו.<ref>[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1971%2F04%2F04&id=Ar00401&sk=4F3213EE מוזיאון תל־אביב ייפתח ב־19 באפריל], דבר, 4 באפריל 1971.</ref> תכנונו זיכה את איתן וישר ב[[פרס רכטר]].
שורה 86:
לאחר כעשור של פעילות בבית הספר עבר המבנה שיפוץ מקיף בהתאם לתכנית שהזמין המוזיאון מקבוצת האדריכלים "תו" ובתוך כך הורחב הבניין בכ-700 מ"ר. התכנית של "תו" נדרשה לפתור מחסור בחללי עבודה גדולים, סטודיות קטנים, מקומות לתצוגה מסודרת של עבודות התלמידים ומקומות למפגש חברתי בתוך ומחוץ למבנה. חידוש המבנה התאפשר הודות לתרומתו של ג'וזף מאירהוף והמרכז שניפתח מחדש ב-[[1996]] נקרא על שמו.
 
כיום משמש המרכז מסגרת העשרה של [[חינוך בלתי פורמלי]] המיועדת לכל הגילאים ומציעה סדנאות יצירה במגוון תחומים: [[ציור]], רישום, [[פיסול]], [[קדרות]], הדפס, [[איור]] ו[[קומיקס בישראל|קומיקס]], [[וידאו ארט|וידאו]] ו[[מולטימדיה]]. בסדנאות פועלת גם מגמת האמנות של [[תיכון א' לאמנויות תל אביב|תיכון עירוני א' לאמנויות]] השוכן בסמוך למרכז וז<ref>{{ynet|[[מרב יודילוביץ']]|סמי עופר ביטל את תרומתו למוזיאון ת"א|3208800|31 בינואר 2006}}</ref>אתוזאת מאז 1988 וביוזמת ראש העירייה דאז [[שלמה להט]]. מורי המרכז הם אמנים פעילים והשיעורים משלבים התנסות מעשית לצד סיורים בתערוכות המוזיאון.
 
בינואר 2015 התקבלה הוראה מעיריית תל אביב-יפו לסגירת המרכז, מבלי שימצא מיקום חלופי למוסד.{{הערה|{{הארץ|שני ליטמן|סגירת מרכז לחינוך לאמנות בת"א עלולה להוביל לפיטורי כ–50 אמנים|1.2532248|6 בינואר 2015}}}} לאחר מאבק ציבורי, חזרה בה העירייה מהחלטתה.
 
=== הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר (2011- היום) ===