ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח
ביטול גרסה 24599723 של 188.64.206.149 (שיחה)
שורה 1:
{{חלונית
|כותרת =מצוותחוק ריכוז הפולחן
|ניקוד=כן
|מאת=
שורה 9:
|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יז|ג|ט}}, {{תנ"ך|דברים|יב|א|יד}}}}
 
'''מצוותחוק ריכוז הפולחן''' במקרא היאהוא [[מצווה]]חוק המופיעההמופיע ב[[מקראתורה]], אשר מגבילההמגביל את טקסי [[פולחן|הפולחן]] למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|יא}}}} המצווההחוק גם מחייבתמחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו ה[[גוי]]ים ל[[אליל]]ים. לפי הכתוב בספר דברים למצווהלחוק זוזה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים:. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים, והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן ב[[המשכן|משכן]] במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומהלקיומו של מצווהחוק זוזה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב ב[[מצוותחוק המזבח]] המופיע ב[[ספר שמות]]{{הערה|מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (שמות כ', כ')}}. לפי ה{{משנה|זבחים|יד}} היתר הפולחן במזבחות פרטיים ([[במות]]) התבטל עם הקמת [[משכן שילה]], חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' ב[[הר המוריה]]. לפי [[ספר מלכים]], גם רוב [[מלכי יהודה וישראל]] שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים חטאו ואיפשרואיפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה [[צדיק|הצדיקים]] [[חזקיהו]] ונינו [[יאשיהו]], שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי [[חלקיהו בן שלום]], בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.
 
==הקשר היסטורי==
 
הרקע ההיסטורי של יישום חוק ריכוז הפולחן החל ב[[ממלכת יהודה]]. חזקיהו מלך יהודה הסיר את הבמות.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}} טיהור מקומות הפולחן, הבמות, הביא לסופו של פולחן בבמות, ולריכוזו במקום אחד, ב[[ירושלים]]. בנו של חזקיהו, [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]], אימץ את אלילי [[אשור]] וחזר ובנה את הבמות שאביו הרס. יאשיהו מלך יהודה, טיהר את הבמות והרס מקדשים שיוחדו לעבודת אלילים ברחבי הארץ והתיר את הפולחן בירושלים בלבד. לאחר תקופת שלטונו, ואולי אף במהלכה, נמשכה עבודת האלילים, אולם לפי [[ביקורת המקרא]] בתקופתו קויימהגובש המצווההחוק באופן מלא. בעת שיפוץ בית המקדש ("בדק הבית") בזמנו של יאשיהו, נמצא ספר תורה שחוקרים רבים (ובמרכזם [[וילהלם מרטין לברכט דה וטה|דה וטה]] {{אנ|Wilhelm Martin Leberecht de Wette}}) רואים בו את ספר [[דברים]] או לפחות את חלקו, מה שמסביר את הרקע לחיקוק ולקבלת מצוותחוק ריכוז הפולחן באותה התקופה.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מ 111.}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 495.}}
 
מתקני הפולחן בישראל וביהודה בהן במות, הוקמו במקומות בהם היו מקדשים נוכריים. מסורת כנענית זו היוותה סכנה העצם קיום [[סינקרטיזם]]. ריכוז הפולחן במקדש אחד נקשר בחיסול פולחן עמי כנען כדי שלא תתאפשר השפעתה של עבודת אלילים. עיקרה של הרפורמה הוא בהרס וטיהור הפולחן האלילי. ניתן לראות זאת בעיקר במעשיו של יאשיהו בעת הרפורמה שביצע. כך הגיעה לסופה עבודת האלילים ועבודת האל רוכזה בבית המקדש בירושלים.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מ 112}}
 
רבי [[יהודה החסיד]], שקיבל את התארוך המסורתי של [[ספר דברים]], מסביר בפירושו על התורה את התופעה של חידוש המצווההחוק בימי חזקיהו בכך שלמרות ששחיטת [[חולין (הלכה)|חולין]] הותרה כבר בספר דברים, עדיין העם החשיב זאת ל[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] דתי חמור, וכיוון שהיה מרוחק ממקום המקדש, שחט בבמות; גם בתקופה בה נאסרו הבמות, עדיין - מחמת טאבו זה - שחט העם בבמות, ונביאים והמלכים שתקו על כך, משום שחששו שאם יחדירו את איסור הבמות אל ההמון - יעבור העם להקריב את קרבנותיו אצל [[ירבעם בן נבט#פולחן העגלים|עגלי ירבעם]], שהוא חטא חמור יותר; לאחר שגלו [[עשרת השבטים]] בטלו עגלי הזהב של ירבעם והחשש הראשון פג; לאור כך הפעיל חזקיהו את החוק במלואו.{{הערה|[[גרשון ברין]], "עיון בפירושי ר' יהודה החסיד לתורה", בתוך: '''[[סיני (כתב עת)|סיני]]''', כרך פ"ח, ירושלים תשמ"א, עמ' ט"ז.}}
 
==עיקרי המצווההחוק==
 
עיקר המצווההחוק בא לידי ביטוי בשני מרכיביהמרכיביו: טיהור ממלכת יהודה וממלכת ישראל מפולחן אלילי, ניתוץ במות ואלילים נוכריים{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|ג}}}} וריכוז הפולחן במקום אחד, אשר אותו יבחר ה', בירושלים.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|ד}}}}
[[קובץ:Gezer-Stone-steles.jpg|250px|ממוזער|שמאל|במות פולחן. אתר ארכאולוגי ב[[תל גזר]]]]
===טיהור הפולחן===
טיהור הפולחן הוא המרכיב הראשון במצוותבחוק ריכוז הפולחן. תיאור טיהור הפולחן מכיל מרכיבים שונים בספר מלכים וספר ו[[דברי הימים]]. לפי המסופר בדברי הימים [[אסא]] היה הראשון, שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:{{הערה|חנוך רביב, '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, ע"מ 139}}
{{ציטוט|מקור=דברי הימים ב יד א'-ב'|א וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. ב וַיָּסַר אֶת-מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר, וְהַבָּמוֹת; וַיְשַׁבֵּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיְגַדַּע, אֶת-הָאֲשֵׁרִים}}
את מבצע טיהור הפולחן המשיך [[יהושפט]].{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|כב|מז}}}}
חזקיהו טיהר את הפולחן בממלכת יהודה.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}}} הסיבה לכך על פי ספר דברי הימים ב' היא להשיב את כעסו של ה': '''"כִּי-מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה'"'''.{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ו'}}
 
המקראהמחבר המקראי מציין את תיקוני הפולחן של חזקיהו בספר מלכים המדגיש את טיהור הפולחן מיסודות [[פגניות|אלילים]] רבים{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}}, וספרומחבר ספר דברי הימים מוסיף ומדגיש את תחילתה של עבודת האל בבית המקדש בניצוחו של חזקיהו.{{הערה|{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ג'}}}} אירוע זה של פתיחתו מחדש של בית המקדש היה לאירוע מכונן שתואר בצורה מקיפה בדברי הימים ב' כ"ט-ל"א.{{הערה|[[שמואל ורגון]], '''בארצות המקרא : מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית''', רמת גן, בר-אילן, 2015, ע"מ 21}}
 
יאשיהו החל לעבוד את האל בשנתו השמינית למלוכה. לאחר שלוש שנים טיהר את יהודה וירושלים מעבודת אלילים. בשנת 622 לפני הספירה נמצא ספר התורה במסגרת שיפוץ שנערך בבית המקדש.{{הערה|דברי הימים ב', ל"ד -ל"ה}}
שורה 36:
{{להשלים|נושא=יהדות}}
 
==השפעת המצווההחוק על חיי הדת==
חוקרים רבים נדרשו לשאלה מדוע בחר המחוקק לחייב את האוכלוסייה לקיים את הטקסים הדתיים במקום מיוחד, אשר מרוחק ממרבית האוכלוסייה, מה גם שאחת מתפישות האלוהות הבולטות במקרא, שבה ה' הוא אל אוניברסלי. המצווההחוק גם השפיעההשפיע על חיי הדת בארץ. המרחק השפיע על יחידים לקיים את המצווה, ורוב האוכלוסייה לא יכולה הייתה להגיע אל בית המקדש לעיתים קרובות יותר. המצווההחוק מנעהמנע מהעם את היכולת להקריב קורבנות הקשורים בין היתר בהיטהרות, אותם יכלו לקיים רק בבית המקדש.{{הערה|חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים - כרך ראשון א', א' – ט"ז, י"ז''', ירושלים, מאגנס, 2016, ע"מ 31}}
[[קובץ:Josiah.gif|250px|ממוזער|שמאל|יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה. איור מעשה ידי יוליוס שנור פון קרולספלד.]]
 
לריכוז הפולחן נדרשה [[שחיטה (הלכה)|שחיטת חולין]], בגלל הקושי בהגעה לבית המקדש לצורכי מאכל. בנוסף [[זבח פסח|זבח הפסח]] היה לטקס דתי לכלל הציבור.{{הערה|[[יאירה אמית]], '''היסטוריה ואידאולוגיה במקרא''', תל אביב, משרד הביטחון, 1997, ע"מ 45}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 499.}}
בהתאם לנאמר במצוותבחוק ריכוז הפולחן במקום אותו יבחר ה' הפכה העלייה לרגל לירושלים למצווה לצורכי הקרבת [[קורבן פסח]], אך העלייה הוגבלה ליום אחד ורבים הגיעו כיחידים.{{הערה|[[יעקב מיליגרום]], '''ויקרא:ספר הפולחן והמוסר''', ירושלים, מוסד ביאליק, 2014, ע"מ 279.}}
פרנסתם של עובדי הבמות נפגעה מרפורמת ריכוז הפולחן שיישם יאשיהו. הם לא הורשו לעבוד בבית המקדש בירושלים, אך בימי יאשיהו הובטחה פרנסתם של הלויים{{הערה|[[חנוך רביב]], '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1993, ע"מ 182}} ועלו המעמדות הפולחניים - של הכוהנים והלוויים.{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 498.}} כמו כן חיזק החוק את מעמדה של ירושלים ושל בית המקדש שבתוכה.{{הערה|[[בנימין מזר]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך ירושלים, כרך ג', עמ' 803.}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=<small>ח</small> וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ, שַׂר הָעִיר, {{מונחון|אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר|שפתח זה היה משמאל לשער העיר}}. <small>ט</small> אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל-מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלִָם, כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם|מקור=מלכים ב', כ"ג, ח'-י'}}
שורה 49:
יש הסוברים כי [[מונותאיזם|המונותאיזם]] נעשה נפוץ בזמן הרפורמות שהחילו חזקיהו ויאשיהו מלכי יהודה. מנגד יש הטוענים כי הסיבה לכך היא [[מסע סנחריב בארץ ישראל|כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור]], אשר גרם לאוכלוסייה ממלכת ישראל לברוח ליהודה.{{הערה|[[בוסתנאי עודד]], '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', תל אביב, פרדס, 2010, ע"מ 282}} אחרים טוענים כי ריכוז הפולחן היה אחד מעיקרי אמונתו של מחבר ספר מלכים.{{הערה|[[אלכסנדר רופא]], '''מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא''', ירושלים, כרמל, 2001, ע"מ 34}}
בעקבות רפורמת ריכוז הפולחן הפכה [[תפילה|התפילה]] למרכיב חשוב בעבודת האל.{{הערה|בוסתנאי עודד, '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', ירושלים, פרדס, 2010, ע"מ 315}}
 
==מניעים פוליטיים וכלכליים לחוק ריכוז הפולחן==
צידוק שכלי לחוק מופיע כבר אצל [[פילון האלכסנדרוני]].{{הערה|פילון האלכסנדרוני, '''על החוקים המיוחדים - א''', 12, 67. פילון עצמו לא מזכיר כלל את [[מקדש חוניו]] בכתביו, ומספר על עצמו שכאשר רצה להקריב קרבן - עלה לירושלים. צבי וולפסון, '''פילון - יסודות הפילוסופיה הדתית היהודית''', פרק י"ג, סעיף ג', תרגום משה מייזלש, [[מוסד הרב קוק]], ירושלים תש"ל, כרך ב', עמ' 242.}}
 
יש הסוברים כי התועלת הרבה, שצמחה לשכבה העליונה של הנהגת העם והכוהנים בבית המקדש וההשפעה הרבה על אוכלוסיית הארץ, היא שהביאה ליישום החוק בזמנו של יאשיהו. כמו כן יש הטוענים כי המצב הכלכלי של אנשי הכהונה מעבר ליוקרה שנלוותה לכך הם מהגורמים להחלת החוק ביתר שאת. הצעדים בהם נקטו ליישם את החוק ובכללו טיהור מרכזי הבמות בחלקים שונים של [[ארץ ישראל]] הביאו חלקים רבים ב[[שבט יהודה]] לתמוך במדיניות יאשיהו.{{הערה|[[חנוך רביב]], '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, ע"מ 184-181, 209-208}}
 
==בדתות ובתרבויות אחרות==