ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח |
ביטול גרסה 24599723 של 188.64.206.149 (שיחה) |
||
שורה 1:
{{חלונית
|כותרת =
|ניקוד=כן
|מאת=
שורה 9:
|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יז|ג|ט}}, {{תנ"ך|דברים|יב|א|יד}}}}
'''
==הקשר היסטורי==
הרקע ההיסטורי של יישום חוק ריכוז הפולחן החל ב[[ממלכת יהודה]]. חזקיהו מלך יהודה הסיר את הבמות.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}} טיהור מקומות הפולחן, הבמות, הביא לסופו של פולחן בבמות, ולריכוזו במקום אחד, ב[[ירושלים]]. בנו של חזקיהו, [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]], אימץ את אלילי [[אשור]] וחזר ובנה את הבמות שאביו הרס. יאשיהו מלך יהודה, טיהר את הבמות והרס מקדשים שיוחדו לעבודת אלילים ברחבי הארץ והתיר את הפולחן בירושלים בלבד. לאחר תקופת שלטונו, ואולי אף במהלכה, נמשכה עבודת האלילים, אולם לפי [[ביקורת המקרא]] בתקופתו
מתקני הפולחן בישראל וביהודה בהן במות, הוקמו במקומות בהם היו מקדשים נוכריים. מסורת כנענית זו היוותה סכנה העצם קיום [[סינקרטיזם]]. ריכוז הפולחן במקדש אחד נקשר בחיסול פולחן עמי כנען כדי שלא תתאפשר השפעתה של עבודת אלילים. עיקרה של הרפורמה הוא בהרס וטיהור הפולחן האלילי. ניתן לראות זאת בעיקר במעשיו של יאשיהו בעת הרפורמה שביצע. כך הגיעה לסופה עבודת האלילים ועבודת האל רוכזה בבית המקדש בירושלים.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מ 112}}
רבי [[יהודה החסיד]], שקיבל את התארוך המסורתי של [[ספר דברים]], מסביר בפירושו על התורה את התופעה של חידוש
==עיקרי
עיקר
[[קובץ:Gezer-Stone-steles.jpg|250px|ממוזער|שמאל|במות פולחן. אתר ארכאולוגי ב[[תל גזר]]]]
===טיהור הפולחן===
טיהור הפולחן הוא המרכיב הראשון
{{ציטוט|מקור=דברי הימים ב יד א'-ב'|א וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. ב וַיָּסַר אֶת-מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר, וְהַבָּמוֹת; וַיְשַׁבֵּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיְגַדַּע, אֶת-הָאֲשֵׁרִים}}
את מבצע טיהור הפולחן המשיך [[יהושפט]].{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|כב|מז}}}}
חזקיהו טיהר את הפולחן בממלכת יהודה.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}}} הסיבה לכך על פי ספר דברי הימים ב' היא להשיב את כעסו של ה': '''"כִּי-מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה'"'''.{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ו'}}
יאשיהו החל לעבוד את האל בשנתו השמינית למלוכה. לאחר שלוש שנים טיהר את יהודה וירושלים מעבודת אלילים. בשנת 622 לפני הספירה נמצא ספר התורה במסגרת שיפוץ שנערך בבית המקדש.{{הערה|דברי הימים ב', ל"ד -ל"ה}}
שורה 36:
{{להשלים|נושא=יהדות}}
==השפעת
חוקרים רבים נדרשו לשאלה מדוע בחר המחוקק לחייב את האוכלוסייה לקיים את הטקסים הדתיים במקום מיוחד, אשר מרוחק ממרבית האוכלוסייה, מה גם שאחת מתפישות האלוהות הבולטות במקרא, שבה ה' הוא אל אוניברסלי.
[[קובץ:Josiah.gif|250px|ממוזער|שמאל|יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה. איור מעשה ידי יוליוס שנור פון קרולספלד.]]
לריכוז הפולחן נדרשה [[שחיטה (הלכה)|שחיטת חולין]], בגלל הקושי בהגעה לבית המקדש לצורכי מאכל. בנוסף [[זבח פסח|זבח הפסח]] היה לטקס דתי לכלל הציבור.{{הערה|[[יאירה אמית]], '''היסטוריה ואידאולוגיה במקרא''', תל אביב, משרד הביטחון, 1997, ע"מ 45}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 499.}}
בהתאם לנאמר
פרנסתם של עובדי הבמות נפגעה מרפורמת ריכוז הפולחן שיישם יאשיהו. הם לא הורשו לעבוד בבית המקדש בירושלים, אך בימי יאשיהו הובטחה פרנסתם של הלויים{{הערה|[[חנוך רביב]], '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1993, ע"מ 182}} ועלו המעמדות הפולחניים - של הכוהנים והלוויים.{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 498.}} כמו כן חיזק החוק את מעמדה של ירושלים ושל בית המקדש שבתוכה.{{הערה|[[בנימין מזר]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך ירושלים, כרך ג', עמ' 803.}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=<small>ח</small> וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ, שַׂר הָעִיר, {{מונחון|אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר|שפתח זה היה משמאל לשער העיר}}. <small>ט</small> אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל-מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלִָם, כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם|מקור=מלכים ב', כ"ג, ח'-י'}}
שורה 49:
יש הסוברים כי [[מונותאיזם|המונותאיזם]] נעשה נפוץ בזמן הרפורמות שהחילו חזקיהו ויאשיהו מלכי יהודה. מנגד יש הטוענים כי הסיבה לכך היא [[מסע סנחריב בארץ ישראל|כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור]], אשר גרם לאוכלוסייה ממלכת ישראל לברוח ליהודה.{{הערה|[[בוסתנאי עודד]], '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', תל אביב, פרדס, 2010, ע"מ 282}} אחרים טוענים כי ריכוז הפולחן היה אחד מעיקרי אמונתו של מחבר ספר מלכים.{{הערה|[[אלכסנדר רופא]], '''מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא''', ירושלים, כרמל, 2001, ע"מ 34}}
בעקבות רפורמת ריכוז הפולחן הפכה [[תפילה|התפילה]] למרכיב חשוב בעבודת האל.{{הערה|בוסתנאי עודד, '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', ירושלים, פרדס, 2010, ע"מ 315}}
==מניעים פוליטיים וכלכליים לחוק ריכוז הפולחן==
צידוק שכלי לחוק מופיע כבר אצל [[פילון האלכסנדרוני]].{{הערה|פילון האלכסנדרוני, '''על החוקים המיוחדים - א''', 12, 67. פילון עצמו לא מזכיר כלל את [[מקדש חוניו]] בכתביו, ומספר על עצמו שכאשר רצה להקריב קרבן - עלה לירושלים. צבי וולפסון, '''פילון - יסודות הפילוסופיה הדתית היהודית''', פרק י"ג, סעיף ג', תרגום משה מייזלש, [[מוסד הרב קוק]], ירושלים תש"ל, כרך ב', עמ' 242.}}
יש הסוברים כי התועלת הרבה, שצמחה לשכבה העליונה של הנהגת העם והכוהנים בבית המקדש וההשפעה הרבה על אוכלוסיית הארץ, היא שהביאה ליישום החוק בזמנו של יאשיהו. כמו כן יש הטוענים כי המצב הכלכלי של אנשי הכהונה מעבר ליוקרה שנלוותה לכך הם מהגורמים להחלת החוק ביתר שאת. הצעדים בהם נקטו ליישם את החוק ובכללו טיהור מרכזי הבמות בחלקים שונים של [[ארץ ישראל]] הביאו חלקים רבים ב[[שבט יהודה]] לתמוך במדיניות יאשיהו.{{הערה|[[חנוך רביב]], '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, ע"מ 184-181, 209-208}}
==בדתות ובתרבויות אחרות==
|