פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
מיבלט קורסק נראה לפיקוד העליון הגרמני כמקום האידיאלי להנחתת מהלומה מוחצת על הצבא הסובייטי בקיץ 1943. הגרמנים קיוו לכתר ולהשמיד את הכוחות הסובייטים הגדולים, שרוכזו בשטח הבליטה, באמצעות מתקפה מתמקדת בו זמנית מדרום ומצפון על אגפיה, ובכך להטות את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית לטובת גרמניה.
 
הוורמאכט ניצל את התקופה הרגועה יחסית של אביב 1943 (עונת הפשרת השלגים) לתגבור כוחותיו בחזית המזרחית ולחימושם בציוד מדגמים חדישים. כוחות רעננים הוזרמו לחזית סביב בליטת קורסק, כשהם מצוידים בטנקים ובתותחים מתנייעים חדישים מסוג [[פנתר (טנק)|פנתר]], [[טיגר]] ו[[אלפנט (משחית טנקים)|פרדיננד]]. אולם במקביל, גם הפיקוד הסובייטי, תוך ניצול מידע מודיעיני מדויק, דאג לתגבר את כוחותיו במבלט קורסק בתותחים ובשריון בקצב מהיר בהרבה מקצב התגבור של הכוחותכוחות ה[[ורמאכט]]הוורמאכט שניצבו מולם. הצבא האדום ביצר היטב את שטח המבלט ויצר מערך [[הגנה לעומק]], שכלל מספר רב של קווי הגנה מבוצרים, במטרה לספוג את עוצמת המתקפה הגרמנית הצפויה, ולשחוק את הכוחות התוקפים. בעומק מערך ההגנה הסובייטי הוצבו עתודות משוריינות רבות עוצמה, ככוח לביצוע התקפות נגד.
 
ב-[[5 ביולי]] [[1943]] פתח הצבא הגרמני בהתקפה תחת שם הקוד "מבצע ציטאדלה" (מבצע מצודה). הכוחות הגרמניים, שכללו 3 ארמיות מתוגברות, ניסו ללכוד את כוחות הצבא האדום בבליטת קורסק באמצעות [[תנועת מלקחיים]]. ההתקפה הגרמנית בצפון הבליטה לא הצליחה להשיג התקדמות משמעותית, ולאחר חמישה ימי לחימה נבלמה לגמרי, לאחר שהכוחות התוקפים ספגו אבידות כבדות. ב-12 בחודש עברו הכוחות הסובייטיים להתקפת נגד, שתוכננה מראש, על הכוחות הגרמניים שהחזיקו ב[[בליטת אוריול]] מצפון לבליטת קורסק ([[מבצע קוטוזוב]]), ואילצו את הכוח התוקף לחזור לעמדות המוצא שלהם. ההתקפה הגרמנית בדרום בליטת קורסק זכתה להצלחה גדולה יותר, והצליחה לחדור לעומק של למעלה מ-30 קילומטר לפני שנבלמה על ידי כוחות עתודה סובייטיים שהוטלו למערכה, ובראשם הארמייה המשוריינת החמישית של המשמר (הגוורדיה). עד 23 ביולי נאלץ גם הכוח הגרמני בדרום הבליטה לחזור לעמדות המוצא שלו. ב-3 באוגוסט פתח הצבא הסובייטי במתקפה מדרום לבליטת קורסק ([[מבצע רומיאנצב]]), ולקראת סוף אוגוסט הצליח לשחרר את העיר [[חרקוב]]. במקביל המשיכו הכוחות הסובייטיים במתקפתם מצפון לבליטת קורסק, ועד 18 באוגוסט נאלצו הגרמנים לסגת מכל שטח בליטת אוריול.