חורן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 44:
ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ו[[שנות ה-30 של המאה ה-20|ה-30]] של [[המאה ה-20]] נעשו מספר ניסיונות על ידי אנשי [[היישוב]] (בהם: [[יהודה אלמוג]], [[שאול אביגור]] ו[[יצחק בן צבי]]) להקים בשטחים, שהיו באותה עת בבעלות [[פיק"א]], חוות הכשרה לנוער יהודי מערי סוריה לקראת עלייתו לארץ ישראל. כל הניסיונות הללו לא קרמו עור וגידים בגלל סיבות שונות{{הערה|{{פעמים|[[צבי אילן]]|'החלוץ' בסוריה וההתיישבות בחורן 1928–1936|14.3(1)|1982, תשמ"ג}}}}. ב-[[1942]] נרשמו זכויות הקרקע במקום ברשומות המקרקעין הסוריות על שם חברת פיק"א. החל משנת 1943, ניסו השלטונות הסורים לפגוע בזכויות פיק"א בקרקע. לשם כך נעזרו בוואקף המוסלמי שהחל לטעון כי מדובר באדמות וואקף שאינן ניתנות למכירה. בין [[1944]]{{כ}}{{הערה|שם=Fishbach|1=M. R. Fishbach, ''Jewish property claims against Arab countries'', [[Columbia University Press]] (2008), pg. 161}} {{כ}} ל-[[1948]] הפקיעה הממשלה הסורית את הקרקעות. ב-[[1957]] לאחר פירוק פיק"א הועברו שטרי הקניין לידי [[הקרן הקיימת לישראל]]{{הערה|1=[[גיא בכור]], [http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1554 "האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן - והבעלות של ישראל"], באתר gplanet.co.il, {{כ}}29 בינואר 2012.}}.
מדובר בשני שטחים נפרדים בשטח כולל של כ-59,000 דונם. השטח הקטן, שגודלו כ-6,000 דונם, נמצא ברמת הגולן (כיום חלק מישראל) ואילו השטח הגדול יותר, כ-53 אלף דונם וכולל כפרים, עשרות מבני מגורים ואדמות חקלאות רבות, נמצא בסוריה.
 
==ועידת השלום בפריז (1919)==
[[קובץ:Palestine claimed by WZO 1919.png|ממוזער|Zionist state as claimed at the Paris Peace Conference|מפת התביעות הטריטוריאליות של התנועה הציונית כנספח למסמך התביעות הציוני שהוצג בפני ועידת השלום ב-3 בפברואר 1919. גבולות המדינה היהודית מסומנים בקו קטוע]]
בדיוני הועידה אודות עתידה של [[ארץ ישראל]] אשר הניחו את הבסיס ל[[המנדט הבריטי|מנדט הבריטי]] העתידי על הארץ, השתתפה משלחת של [[ועד המשלחות היהודיות]] בראשות [[חיים ויצמן]]. המשלחת הפקידה את מפת דרישותיו הטריטוריאליות של [[העם היהודי]] בידי הועידה.{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/zoparis.html התביעות הציוניות כפי שהוגשו לוועידת השלום בפריז]}} בצפון השתרע השטח עד חלקו התחתון של הנהר [[אוואלי]] מצפון ל[[צידון]], שבו ראתה המשלחת מקור מים חיוני [[הבית הלאומי היהודי|לבית הלאומי]] העתידי, וכן את מקורות [[נהר הירדן]]. בצפון מזרח כלל השטח את ה[[חרמון]] ו[[רמת הגולן]] עד פאתי [[דמשק]] ובמזרח השיק הגבול ל[[מסילת הברזל החיג'אזית]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] עד [[מפרץ עקבה]]. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מ[[אל עריש]] שלחופו הצפוני של [[חצי האי סיני]] ועד ל[[טאבה]] לחופו המערבי של [[ים סוף]].
 
==חידוש התביעה להכרה בינלאומית בריבונות יהודית על רמת הגולן==
[[היחדה למען הגולן]] פועלת החל מ-2018 למען הכרה בינלאומית בריבונות ישראלית על רמת הגולן בין השאר בזכות ההתיישבות היהודית בחורן על קרקעות שגם כיום ה[[קושאן]] עליהן נמצא בידיים יהודיות.
 
==קישורים חיצוניים==