הטרוטופיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחופש התנועה
מאין תקציר עריכה
שורה 21:
בשנת 1967 עשה פוקו שימוש ראשון במונח בהקשר המרחבי, וזאת כדי להסביר את אופן השליטה של מערכת חברתית כלשהי ביחידים. פוקו החל מתייחס להטרוטופיה כאל מרחב ממשמע (מחיל משמעות), שמאפשר שליטה מרבית בסובייקטים שבתוכו. בידודם הפיזי-חברתי של האובייקטים (לדוגמה, אסירים בבית-כלא או חולי נפש במוסד רפואי), מאפשר לאשרר את החוקים הרשמיים והלא-רשמיים של החברה ולשמר אותם.
 
בהשאילו את המונח "[[פנאופטיקון]]", אותו טבע הפילוסוף המדיני והמשפטן [[ג'רמי בנת'ם]] בהקשר של בית כלא כמרחב הטרוטופי, הרחיב פוקו את גבולות המושג והפך אותו לביטוי שגור בשימוש בתיאור מצבים חברתיים ומנגנוני פיקוח הגמוניים בהקשר של כליאה ובידוד. למעשה, פוקו הסביר שהפנופטיקון הינוהוא ביטוי פיזי-מוחשי להטרוטופיה כתופעה חברתית.
 
כך לדוגמה, כליאתו של אדם שעבר על החוק המקומי, פירושה הדרתו מהמרחב הציבורי ויצירת קו גבול בינו לבין שאר חברי הקבוצה שלא עברו על אותו החוק. כליאתו איננה מאפשרת רק "תיקונו" והחזרתו למוטב ברוח חוקי החברה, אלא גם חיזוק של אותם כללים ואישורם מחדש, פעם אחר פעם. [[קובץ:Panopticon.png|שמאל|ממוזער|250px|מבנה ה[[פנאופטיקון]]: מרחב "כולא", בו המנהל יכול לחזות ב"אסירים", אך אלו אינם יכולים להשיב אליו מבט. המרחב המסומן באפור אינו נגיש לאסירים, בעוד שהמרחב כולו (ירוק ואפור באיור) נגיש למנהלים.]]