ז'אן-בטיסט דה לאמארק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ replaced: בהיותו בן ← בגיל |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 22:
ב-1778, פרסם לאמארק את ספרו "פרחי צרפת" ("Flore Française") בשלושה כרכים. הספר זכה להערכה מקצועית רבה, הערכה אשר הקנתה ללאמארק משרה כעוזר בוטניקאי ב"גני המלך". משרה זו לא הקנתה ללאמארק ביטחון כלכלי, ולמרות זאת, תוך שהוא חי בדוחק, החזיק לאמארק במשרה עד 1793. בשנה זו, לאחר הוצאתם להורג של [[לואי השישה עשר, מלך צרפת|לואי ה-16]] ו[[מארי אנטואנט]], עברו הגנים הבוטניים המלכותיים ארגון מחדש ונקראו, 'המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע' (Muséum National d'Histoire Naturelle) שכלל גם את ה"ז'רדן דה פלאנט". בראש המוזיאון עמדו שנים-עשר פרופסורים משנים-עשר תחומים מדעיים שונים, ולאמארק מונה לפרופסור האחראי להיסטוריית החרקים והתולעים - תחום יצורים עצום אשר היה תחת אחריותו. חקר חסרי החוליות שימש ללאמארק מקור נרחב לידע ולמחקר שגרר אחריו פרסום ספרים רבים.
בשנת 1801 פרסם את ספרו "מערכת בעלי החיים חסרי החוליות" (Système des Animaux sans Vertèbres) ובשנת 1809 פרסם את ספרו "פילוסופיה זואולוגיה" (Philosophie Zoologique) ובו טבע לראשונה את המושג "ביולוגיה" כחקר היווצרות החיים והחוקים שעל פיהם הם פועלים, בספר זה אף הציג לראשונה את רעיונותיו האבולוציונים, אשר נקראו בפיו "תורת ההתפתחות" וכיום מכונים "לאמארקיסיזם". בין השנים 1815 ל 1822 פרסם את כרכי ספרו, "ההיסטוריה הטבעית של בעלי החיים חסרי החוליות" (Histoire Naturelle des Animaux sans Vertèbres) בו הציג את סיווגו של חסרי החוליות, סיווג מתקדם הרבה יותר מזה שהיה קיים בתקופה. הוא הפריד את קבוצות הסרטנים (Crustaceans),
למרות עבודותו המדעית החשובה לא זכה לאמארק במהלך חייו לכבוד לו זכו עמיתיו כדוגמת בופון ו[[קיוויה]] (Georges Cuvier). האחרון אף התנגד לתאוריה האבולוציונית שהועלתה על ידי לאמארק והשתמש בכוחו הפוליטי כדי לטעון נגדה. חייו של לאמארק לוו תמיד במאבק בעוני. זאת ועוד, ב-1818, איבד לאמארק את ראייתו ובילה את שנותיו האחרונות כעיוור אשר נתמך על ידי בנותיו. ב-18 בדצמבר 1829, נפטר לאמארק ונקבר בהלוויה צנועה בקבר מושכר. לאחר חמש שנות קבורה הועברה גופתו ממקום קבורתה המקורי וכיום, מקום קבורתו לא נודע.
| |||