מגילת ון-אמון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1להורגו\2 |
מ הסרת קישורים עודפים, , קישורים פנימיים, |
||
שורה 2:
'''מגילת ון אמון''' היא סיפורו של מסע ימי של כוהן [[אמון (אל)|אמון]] מ[[מצרים]] לעיר [[גבל]] אשר שכנה ב[[לבנון]]. מטרת המסע הייתה רכישת קורות עצי [[ארז]] לצורך בניית סירה לאל אמון. אחת לשנה, בעת גאות ה[[יאור]] יצא אמון למסע שיט מלווה ב[[כהן (איש דת)|כוהנים]] על גבי הנהר לצורך התאחדות עם בת זוגו [[מות (אלה מצרית)|מות]].
מסע ון אמון [[תיארוך|מתוארך]] לסוף [[פרעוני מצרים#השושלת ה-20|השושלת ה-20]] תקופת שלטונו של [[רעמסס האחד עשר]], ותחילת [[פרעוני מצרים#השושלת ה-21|השושלת ה-21]] ל[[מלכי מצרים העתיקה]], תחילת תקופת הביניים השלישית. התאריך שבו נוקב דו"ח ון אמון הוא - 'השנה ה-5 לתאריך חידוש הלידות', שהוא שנת [[המאה ה-11 לפנה"ס|1075 לפנה"ס]] לערך.{{הערה|1= משה אילת, '''קשרי כלכלה בין ארצות המקרא בימי בית ראשון''', [[מוסד ביאליק]], ירושלים, 1976 עמ' 136}} מתוך המגילה ניתן ללמוד על הרקע ההיסטורי ועל מצבה של [[מצרים העתיקה|מצרים]] ביחס למדינות אחרות באזור באותה תקופה, על יחסי הכוחות בתוך מצרים עצמה. היחס לו זוכה ון-אמון מצד שליטי הערים השונות בהן הוא עובר, מלמד על ירידת כוחה של מצרים בתקופה זו.
סיפור המסע נכתב על [[פפירוס]] ב[[כתב היראטי]] בשפה ה[[מצרית עתיקה|מצרית]]. הפפירוס שהתגלה בשנת [[1890]]
==סיפור המסע==
שורה 15:
בגבל הוא שוכן על [[שפת הים]] ומנסה להתקבל אצל ה[[ראש מדינה|שליט]] אשר מסרב לקבלו וכל יום שולח אליו שליח ואומר לו שיצא מגבל. ון אמון כנראה לאחר ש[[שוחד|שיחד]] את אחד מנערי ה[[נביא]]ים של מלך גבל להתנבא עליו, מצליח להתקבל אצל שליט גבל. שליט גבל מבקש את מכתב השליחות. ון אמון אשר השאיר את המכתב אצל מושל צען לא יכול לספקו. שליט גבל מלא בפקפוקים ביחס לזהות ון אמון, מתקשה להאמין ששליח רשמי של מצרים יגיע כך ללא אונייה משלו, ללא מלווים וללא מכתב שליחות. ון אמון מעלה את בקשתו לקבל עצי ארז כפי שסיפקו אבותיו של שליט גבל בעבר. שליט גבל בודק ב[[ארכיון]] ומוצא את המחיר ששולם בעבר. הוא דורש תשלום בהתאם כדי לספק את הקורות, וטוען שאינו עבד לשליט מצרים. במשא ומתן בין ון אמון ושליט גבל מנסה ון אמון לתת בתמורה את פסל האל [[אמון (אל)|אמון]] אשר הביא איתו ושלדבריו ייתן חיים ושלום.
בסופו של דבר נשלח שליח המצויד בשבע קורות עץ לנסובאנבדד להביא את התשלום לעצי הארז. לאחר שהשליח מגיע עם התמורה [[בירוא יערות|נכרתים]] העצים. ון אמון מתכוון לעזוב את גבל עם הקורות ואז מגלה 11 אוניות של אנשי דור אשר בכוונתם לאסרו
==רקע היסטורי==
[[קובץ:WladimirGolenischeff.jpg|ממוזער|200 פיקסלים|ולדימיר גולנישצ'ב רוכש המגילה]]
מסע ון אמון מתרחש בסוף השושלת ה-20 למלכי מצרים. זו התקופה הנקראת ב[[הכרונולוגיה המצרית|כרונולוגיה המצרית]] "[[היסטוריה של מצרים העתיקה#תקופת הממלכה החדשה - תקופת האימפריה|הממלכה החדשה]]", המתוארכת לשנים [[המאה ה-16 לפנה"ס|1550 לפנה"ס]] - [[המאה ה-11 לפנה"ס|1070 לפנה"ס]]. לאחר סיומה מתחילה תקופת הביניים השלישית הנמשכת כ-350 שנים. בתקופה זו היו חילופי [[שושלת|שושלות]], שלטון של מלכים במקביל וירידה בכוחה של מצרים במרחב. במקביל בארץ [[כנען]] התקופה היא תקופת ברזל I המתוארכת לשנים [[המאה ה-12 לפנה"ס|1200 לפנה"ס]] -
המגילה מהווה תעודה [[היסטוריה|היסטורית]] רבת משמעות אשר מספקת עדות ומידע לגבי תקופתה. יש מעט מקורות כתובים לגבי ארץ [[כנען]] בתקופה זו. המקור הכמעט יחיד הוא ה[[תנ"ך]], אשר נחתם בתקופה מאוחרת יותר ולכן הוא אינה עדות לתקופתו, המגילה היא עדות שנכתבה בתקופתה. המגילה מספקת מידע לגבי יחסי הכוחות ב[[מצרים העתיקה|מצרים]] באותה תקופה וכן בין מצרים וערי נמל אחרות, דרכי סחר, משפט ימי ועוד ומכאן חשיבותה.
שורה 43:
==מושגים במגילה הקשורים לים ולשיט ==
המגילה היא ספור של מסע ימי אשר מטרתו היא הבאת עצים לבניית אונייה. בדיקה של ה[[טקסט]] נותנת לנו מידע רב לגבי הנושא בתקופה.
#חומר גלם לבניית סירות ואוניות: קורות [[ארז]]ים אשר הובאו מגבל.
שורה 51:
#[[מסחר ימי]]: בא לידי ביטוי בציון שש האוניות הטעונות כל טוב מצרים אשר הובאו בעבר לתשלום עבור הקורות, וכן בתשלום אשר שולח נסובאנדד למלך גבל בתמורה לעצים: התמורה כוללת: [[זהב]], שש המלך, מגילות כתיבה, [[עור]]ות [[פר]]ים, [[חבל]]ים, [[עדשים]], [[דג]]ים. ניתן ללמוד מהם המוצרים אשר היו מקובלים כ[[אמצעי תשלום|תשלום]] בסחר הימי בתקופת המגילה.
#שפת הים: המושג מופיע מספר פעמים לציון [[חוף ים|חוף הים]]. למשל: קורות הארזים מאוחסנים על שפת הים עד למשלוח שלהם למצרים.
#מושגים הקשורים בחלקי אונייה המופיעים בטקסט: [[מפרש]]ים, [[חבל]]ים לחיזוק
#כוחו של אמון ביצירת [[סערה]]. על פי הטקסט לאל אמון יש כוח ושליטה בים.
#משלוח קורות עצים בים: על פי הטקסט הקורות הוכנו מראש על פי המטרה שלשמן נועדו. מלך גבל שולח שבע קורות לנסובאנדד עם שליח כדי שיביא את הכסף לכריתת יתר הקורות. המשלוח כלל קורה לצלע, קורה לחרטום, קורה לירכתיים ועוד ארבע קורות. הטקסט משתמש במושג [[העמסה]]. לא ברור האם הקורות הועמסו על האונייה או נקשרו אליה. יש להניח שנקשרו לאונייה כדי לא להכביד עליה. על פי [[s:מלכים א ה כג|ספר מלכים א ה, כג]], [[חירם הראשון מצור|חירם]] מלך צור שולח קורות ארזים ו[[ברוש]]ים לשלמה לבניית [[בית המקדש|המקדש]]. הקורות נקשרות כ[[דוברה|דוברות]] ונשלחות בים לנמל היעד. ניתן להניח שזו גם הייתה צורת משלוח הקורות למצרים.
#רוח הנושאת את האונייה: על פי המגילה לון-אמון בבורחו מהאוניות של דור ה[[רוח]] נשאה אותו והשליכה אותו לחוף [[אלשיה]]. ניתן ללמוד מכאן על רוח מזרחית, ועל התלות בגורמי שמיים בהגעה ליעד.
==היבטים משפטיים הקשורים לנמל==
שני אירועים שופכים אור על המנהג/חוק שהיה מקובל בתקופת המגילה לגבי ההגנה אשר הנמל אמור לספק לעוגן בה:
#הטיפול בגניבה בנמל דור,
#התייחסות מלך גבל לדרישת הימאים הת'כריים להסגרת ון אמון.
שורה 70:
==לקריאה נוספת ==
* [[שמואל ייבין]], '''מסע ון-אמון''', אמנות בע"מ, תל אביב, 1935
* [[משה אילת]], '''קשרי כלכלה בין ארצות המקרא בימי בית ראשון''', [[מוסד ביאליק]], ירושלים, 1976
* [[דבי הרשמן]], '''ואן אמון הנוסע הראשון''', מגזין "[[מסע אחר]]", חוברת 44, 1994
| |||