שלום פראג (1635) – הבדלי גרסאות

המשא-ומתן על ההסכם בין הקיסר לבין האלקטורהנסיך הבוחר הסקסוני נחקקנוהל על-ידי לנדגראב [[גאורג השני, רוזן הסן-דרמשטאדט|ג'ורג' השני מהסה-דרמסטאדט]] , אשר בעודו נסיך [[לותרניזם|לותרני]] נשאר נייטרלי במהלך ההתערבות השבדית ב- [[1630]]. כמו כן, הבוחר ג'וןיוהאן ג 'ורג'גאורג אניהראשון נתמךתמך בתחילה פרדיננדבפרדיננד השני נגד אחוזותהמורדים בוהמי המריאהבוהמים, ושמר על עמדה נייטרלית במשך השנים הבאות. עם זאת, לאחר שבזזו אתשנבזזו האדמות הסקסוניות על ידי כוחות הליגה הקתולית , הוא הצטרף לכוחות השוודיים של המלך [[גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה|גוסטב אדולף]] בבשנת [[1631]] ב[[קרב ברייטנפלד (1631)|הקרב עלקרב ברייטנפלד]] . מותו של המלך בקרב Lützenליצן בשנת [[1632]] ואת התבוסהוהתבוסה הפרוטסטנטית ב -[[1634]] ב[[קרב נורדלינגן (1634)|הקרבקרב של Nördlingenנורדלינגן]] דחף את הבוחר כדי לעבור שוב הצדדים. <ref name="EB-JG1"><div>{{EB1911|title=John George I|volume=15|page=459|url=https://archive.org/stream/encyclopaediabri15chisrich#page/459/mode/1up}} </div></ref>

[[קובץ:Georg_Pachmann_001.jpg|ממוזער| הקיסר פרדיננד השני, {{circa|1635}} ]]

הקיסר ראה הצלחות שהושגו על ידי הפלישה השבדית ומצא את עצמו נאלץ להעביר כוחות יוצאי דופן לגנרליסימו שלו [[אלברכט פון ולנשטיין|אלברכט פון ולנשטין]] . לאחר שנים של לחימה, אי יכולת להחזיר את הווידוי [[הכנסייה הקתולית|הקתולי]] בכוח, ההתנקשות בחייו של ולנשטיין, והצורך לשים קץ להתערבות של מעצמות זרות בעניינים גרמניים, כולם יחד, כדי להביא את פרדיננד השני לשולחן עם מידה מסוימת של נכונות לעשות ויתורים כלפי האחוזות הלותרניות.