הבדלים בין גרסאות בדף "הבחירות לכנסת השבע עשרה"

מ
החלפת קדימה ---> קדימה (מפלגה) (תג)
מ (החלפת קדימה ---> קדימה (מפלגה) (תג))
 
<!--המפלגה ה-1-->
| מפלגה1 = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| יור מפלגה1 = [[אהוד אולמרט]]
| מנדטים1 = 29
| מפלגה רהמ לפני הבחירות = [[ליכוד]]
| רהמ לאחר הבחירות = [[אהוד אולמרט]]
| מפלגה רהמ לאחר הבחירות = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
}}
[[קובץ:הכנסת השבע עשרה.png|ממוזער|339x339px|פילוח תוצאות הבחירות ב[[דיאגרמת עוגה]]. מקרא (בסדר כיוון השעון): בגוונים הכחולים - מפלגות הימין, בגוונים האפורים - המפלגות החרדיות, בגוונים הסגולים - מפלגות המרכז, בגוונים האדומים - מפלגות השמאל, ובכתום המפלגות הערביות.]]
 
==רקע היסטורי==
הבחירות לכנסת ה־17 נערכו על רקע "[[תוכנית ההתנתקות]]" שנהגתה ובוצעה על ידי ראש הממשלה [[אריאל שרון]]. במהלך ביצוע התוכנית פונו היישובים היהודיים מ[[רצועת עזה]] וצפון השומרון, למורת רוחו של המחנה הלאומי בארץ, שהתנגד בנחרצות לתוכנית. על רקע חיכוכים בתנועתו שלו, מפלגת [[הליכוד]], ששיאם בהשתקת המיקרופון שלו בעת ועידת ליכוד, פרש לבסוף שרון מהליכוד בסוף נובמבר [[2005]] והקים, עם אישים נוספים, את מפלגת "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]" בראשותו.
 
סוגיה חשובה נוספת שעמדה על הפרק בתקופת הבחירות הייתה סוגיית הכלכלה והחברה, וזאת עקב מדיניותו הכלכלית ה[[ליברליזם|ליברלית]]-[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] של שר האוצר [[בנימין נתניהו]], אשר אמנם הצליחה לייצב את כלכלת ישראל ולהביאה לצמיחה, אך כללה קיצוץ בקצבאות ונתפסה כפוגעת בשכבות החלשות של האוכלוסייה. בנוסף לכך, באותה תקופה פחתה עוצמתן של התקפות [[טרור פלסטיני|המחבלים הפלסטינים]] על ישראל (אם כי לא פסקה לגמרי), ולכן החלה הסוגיה החברתית לתפוס יותר ויותר מקום בתודעת הציבור הישראלי. חשיבות סוגיה זו הגיעה לביטויה המובהק ביותר עם בחירתו של יושב־ראש [[ההסתדרות]] לשעבר, [[עמיר פרץ]], לתפקיד יושב־ראש [[מפלגת העבודה]]; ביטוי אחר לכך היה הופעתן של רשימות רבות בעלות [[מצע]]ים חברתיים מובהקים, כגון [[מפלגת לחם|רשימת "לחם"]], "עוז לעניים", [[מפלגת גיל|רשימת הגמלאים]] ו[[המפלגה למלחמה בבנקים]].
 
=== התפצלות הליכוד ופיזור הכנסת ===
בד בבד, הלך והחריף המתח בתוך סיעת הליכוד בין תומכי שרון לבין "המורדים" בהנהגת עוזי לנדאו ובנימין נתניהו, אשר חלקם המשיך במאמץ לסכל את תוכניותיו של ראש הממשלה. לאחר שהכנסת לא אישרה את מינויים של [[רוני בר-און]] ו[[זאב בוים]] לשרים ב-[[7 בנובמבר]] [[2005]], ולאחר שאיבד סופית את הרוב בכנסת עקב יציאת מפלגת העבודה מהקואליציה ב-[[21 בנובמבר]] 2005 (ר' לעיל), החליט שרון לפרוש מהליכוד עם כתריסר תומכים, ולהקים את סיעת "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]". בנוסף לכך, אריאל שרון פנה ל[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[משה קצב]], בבקשה להוציא צו לפיזור הכנסת, וזאת משום ש"קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה", כלשון [[חוק יסוד: הממשלה]]. במקביל לכך, עברו באותו יום ברוב מוחץ (80 תומכים מול כמעט אפס מתנגדים) חמש הצעות לפיזור הכנסת, אשר קבעו את מועד הבחירות ל-[[28 במרץ]] [[2006]] (בניגוד לתאריך שהיה נקבע לו פוזרה הכנסת בצו הנשיא - ה-[[8 במרץ]]). על-מנת לפתור את אי-הבהירות החוקתית שהתגלתה, התקיימה ב-[[23 בנובמבר]] 2005 ב[[בית הנשיא]] ישיבה בנוכחות [[יושב ראש הכנסת]], [[ראובן ריבלין]], ונציגי הממשלה, בה הוחלט לבסוף כי מצד אחד, הכנסת אכן תתפזר כרצונה והבחירות תתקיימנה ב-[[28 במרץ]], אך ההליך יבוצע תחת הצו הנשיאותי לפיזורה של הכנסת. עתה לא היה מנוס מהליכה לבחירות, שכן הקמת ממשלה חלופית תוך 21 יום (אפשרות שנולדה כפועל יוצא מהצו הנשיאותי, בהתאם ל[[חוק יסוד: הממשלה]]) לא נראתה מציאותית. מערכת הבחירות נפתחה באופן בלתי רשמי.
 
==מערכת הבחירות==
לקראת התאריך להגשת רשימות המועמדים ל[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]], ה-[[9 בפברואר]], ערכו המפלגות השונות את רשימותיהן, אם בבחירות מקדימות ([[פריימריס]]) ואם בשיטות אחרות.
 
אחת ההפתעות הבודדות הייתה רשימת [[הליכוד]] שנבחרה, בעיקר בשל המיקום הגבוה שקיבלו ה"טירונים" הפוליטיים [[משה כחלון]] ו[[גלעד ארדן]] ובשל המיקום הנמוך שקיבלו שרי הליכוד לשעבר ([[עוזי לנדאו]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]] ו[[דני נוה]]){{הערה|{{nrg|אבישי זוהר|כחלון כבש את הליכוד – השרים נדחקו|033/322|12 בינואר 2006|1|1}}}}. רשימת [[העבודה]] נבחרה בפריימריס ללא הפתעות מיוחדות, וכמו כן המפלגה המשיכה לרוץ ברשימה מאוחדת עם מפלגת [[מפלגת מימד|מימד]] במסגרת [[עבודה-מימד]]. רשימת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] נבחרה על ידי יו"ר המפלגה [[אהוד אולמרט]] ועוזריו.
 
==== הפיצול ב"שינוי" ====
ב-[[25 בינואר]] [[2006]], לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו בחירות ל[[המועצה המחוקקת הפלסטינית|מועצה המחוקקת הפלסטינית]]. הסוקרים הפלסטינים ושרות המודיעין הישראלי צפו ניצחון דחוק ל[[פת"ח]] של [[אבו מאזן]] על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת ה[[חמאס]] בראשות [[איסמעיל הנייה]] וסגנו [[מוחמד אבו טיר]]. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית החמאס. אף על פי כן, תנועת החמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית החמאס ניתן למנות את ה[[שחיתות]] וה[[אנרכיה]] ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, אי האפקטיביות של מדיניות אבו מאזן כלפי [[גדר ההפרדה]], המחסומים ונוכחות צה"ל בשטחים, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של החמאס ל[[תוכנית ההתנתקות|מהלך ההתנתקות]] ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך ה[[טרור]] והמאבק להשמדת ישראל. התוצאות הובילו להתפטרות מיידית של ראש הממשלה הפלסטיני אבו עלא ושל שריו.
 
ניצחון חמאס יצר מבוכה רבה ב[[ישראל]] ובעולם. לאחר הבחירות, שרי מפלגת השלטון "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]" הונחו על ידי ראש הממשלה בפועל, [[אהוד אולמרט]], שלא לשוחח בתקשורת בנושא ניצחון החמאס עד אשר תקבע עמדה רשמית של הממשלה בהתייעצות חירום. התבטאויות שונות בארץ ובעולם, ובהן של [[משה קצב]], נשיא מדינת ישראל, העניקו לגיטימציה לחמאס בתנאי שתזנח את קריאתה להשמדת ישראל. מולם, דווקא בשמאל הישראלי, נשמעו קולות להחרים את התנועה, מצד מפלגת [[מרצ-יחד]] בהנהגת [[יוסי ביילין]] ומצד [[עמיר פרץ]], מנהיג מפלגת העבודה. בימין הישראלי קראו לממשלה להילחם עד חורמה בחמאס ולסרב להכיר בו, [[אפי איתם]] אף קרא "להפוך את רשימת החמאס הנבחרת לרשימת [[סיכול ממוקד|חיסול]] של [[צה"ל]]". ב[[האיחוד הלאומי|איחוד הלאומי]] וב[[הליכוד|ליכוד]] האשימו את "קדימה", שרון ואולמרט בעליית החמאס{{הערה|{{nrg|אבישי זהר, מיה בנגל, גיל חורב ואיתמר ענברי|נתניהו: "קמה מדינת חמאסטן"|039/671|26 בינואר 2006|1|1}}}}{{הערה|{{ynet|שני מזרחי, רוני סופר ואילן מרסיאנו|קצב: "נדבר עם החמאס אם יכירו בישראל"|3207047|26 בינואר 2006}}}}{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו|הליכוד: בקדימה מקימים מדינת טרור|3206723|26 בינואר 2006}}}}. בסופו של דבר, אהוד אולמרט הודיע ש"רשות פלסטינית בהנהגת החמאס איננה פרטנר" והצהיר שעמדתה הרשמית של [[מדינת ישראל]] היא ש"אם תקום ממשלה בהשתתפות או בהנהגת החמאס, תהפוך הרשות הפלסטינית לרשות טרור, ונתייחס אליה ככזו. העולם וישראל יתעלמו ממנה ויהפכו אותה ללא רלוונטית"{{הערה|{{nrg|אילאיל שחר|אולמרט: רשות עם חמאס היא לא פרטנר|039/720|26 בינואר 2006|1|1}}}}.
 
===פינוי הבתים בעמונה===
*[[חד"ש]] - [[בל"ד]]
 
[[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]] הודיעה כי אינה מעוניינת לחבור אל מפלגות אחרות, אותן כינתה "קיצוניות", ובניגוד לשאר המפלגות הגדולות לא חתמה על הסכם עודפים.
 
==תוצאות הבחירות לכנסת ה-17==
|-
|[[קדימה (מפלגה)|קדימה]] - עם אהוד אולמרט לראשות הממשלה
| style="background:#2D4277;" |
|כן
{{הפניה לערך מורחב|הכנסת השבע עשרה}}
ביום שני, [[17 באפריל]] [[2006]], ([[י"ט בניסן]] [[ה'תשס"ו]]), הושבעה [[הכנסת השבע עשרה]]. את הישיבה פתח, כנהוג, [[נשיא מדינת ישראל]], [[משה קצב]].
[[זקן חברי הכנסת]], כמו בעשור שלפני כן, היה חבר הכנסת [[שמעון פרס]] מסיעת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]], בן ה-82 ביום השבעת הכנסת, ותיק חברי הכנסת (הוא נבחר לראשונה בכנסת הרביעית בשנת [[1959]]). צעיר חברי הכנסת היה חבר הכנסת [[אלכס מילר]] מסיעת [[ישראל ביתנו]], בן 29 ביום השבעת הכנסת.
 
ביום חמישי, ה-[[4 במאי]] [[2006]] (ו' ב[[אייר]] ה'תשס"ו), הציג [[אהוד אולמרט]] את [[הממשלה ה-31|ממשלתו]] בפני הכנסת ה-17, וזכה לאמונם של 67 חברי כנסת ממפלגות קדימה, גיל, העבודה וש"ס.
 
בממשלת אולמרט בעת הצגתה היו חברים 25 שרים. זקן השרים היה [[המשנה לראש הממשלה]] והשר לפיתוח הנגב והגליל, חבר הכנסת [[שמעון פרס]] ([[קדימה (מפלגה)|קדימה]]) בן ה-82 ביום כניסתו לתפקיד, וצעיר השרים היה שר התקשורת, חבר הכנסת [[אריאל אטיאס]] ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]) שהיה בן 35 ביום כניסתו לתפקיד.
 
==לקריאה נוספת==