לאון בטיסטה אלברטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין "קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-xx" וקטגוריות בנות שלה. ראו דיון שעבר מהמזנון בשיחת קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-18#קטגוריות. (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 29:
בחיבורים אלו הציג אלברטי את השקפותיו המהפכניות בקשר לאסתטיקה של האמנויות. גם אלברטי, כמו הוגים קודמים במסורת [[ימי הביניים]], הציג את האמנות כחיקוי של הטבע. אולם הוא טען כי בנוסף לייצוג ה"נכון" של הטבע, על התיאור האמנותי לייצג גם את "היפה" ולחשוף את הטבע עצמו הטמון ביצירה{{הערה|1=ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 42.}}. הדרך לחשיפה זו מבוססת על מסורת העשייה הציורית ועל הקשר של האמן עם הטבע עצמו. "הטבע הוא הנותן לנו את המידות", כותב אלברטי ב"על הציור". "ומאחר שתועלת רבה צומחת מהכרתן, יקדישו נא הציירים השקדנים מאמצים ללימודן מן הטבע, וישקיעו-נא עיון ועמל כדי לשמר בזכרונם את הידע ששאבו ממנו. ...אחר-כך יש לדאוג, שכל איבר יהיה נאמן לייעודו ולתפקודו."{{הערה|1=אלברטי, ליאון באטיסטה, "על הציור", בתוך: ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 81.}}.
 
על פי אלברטי, הדרך להגיע אל התיאור הנאמן של הטבע היא בעזרת שיטה מתודית וייסודיתויסודית. במבנה שלהם, חידש אלברטי בהצגה שיטתית של העקרונות האומנותיים, אל מול הכתיבה הטכנית והאסוציאטיבית אשר קדמה לו{{הערה|1=ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 39.}}. אולם גם בתוכנם הציגו הכתבים את השאיפה לשיטתיות ולמתודה רציונלית וברורה. אלברטי טען כי לצד הידע התאורטי של האמן, עליו גם להתמקד בשיטת ההתבוננות בטבע, כדי לייצר "דומות" אליו. השיטה להתבוננות בטבע על פי אלברטי היא שיטת ה[[פרספקטיבה]] וה[[יחס (בין מספרים)|פרופורציה]]. בספר על הפיסול כותב אלברטי כי מטרתו של האמן היא "למדוד ולהעלות על הכתב לא רק את היופי המצוי בגוף זה או אחר, אלא גם, במידת האפשר, את היופי המושלם שחילק הטבע, בשיעורים מדודים, בין גופים שונים"{{הערה|1=ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 50.}}. לפיכך ההתבוננות ותיאור היחס והמידות שבטבע הוא גם הדרך להגיע אל יופיו האמיתי של הטבע.
 
==ראו גם==