מסע הצלב של 1101 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ קישורים פנימיים
שורה 8:
בספטמבר 1100, קבוצה גדולה של [[לומברדים]] עזבו את [[מילאנו]]. אלה היו בעיקר איכרים לא מאומנים, שהונהגו על ידי ה[[ארכיבישוף]] של מילאנו, אָנְסֶלְמוֹ דַה בּוֹוִיסִיוֹ. כאשר הם הגיעו לשטחי [[האימפריה הביזנטית]], הם בזזו אותה בפזיזות, והשליט הביזנטי [[אלכסיוס הראשון]] ליווה אותם למחנה מחוץ ל[[קונסטנטינופוליס]]. דבר זה לא ריצה את הצלבנים, והם פלשו לעיר ובזזו את ארמון ה[[בלאצ'רנאי]], ואף הרגו את האריה של אלכסיוס. הלומברדים עברו במהרה לצד השני של ה[[בוספורוס]], חנו ב[[ניקומדיה]], ושם חיכו לתגבורות.
 
במאי, הם תוגברו על ידי קבוצה קטנה אבל חזקה של [[צרפתים]], [[בורגונדים]] ו[[גרמנים]], תחת הנהגתו של [[סטפן הראשון, רוזן בורגונדי]], [[אוד הראשון, דוכס בורגונדי]] וקונראד, ה[[קונסטבל]] של [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. בנוסף הצטרף אליהם גם [[רמון הרביעי, רוזן טולוז]], אחד המנהיגים שהוביל את מסע הצלב הראשון וכעת שירת תחת הקיסר היינריך הוא מונה למפקד הכללי. כמו כן, צורף אליהם כח של [[שכיר חרב|שכירי חרב]] [[פצ'נגים]] ביזנטים תחת פיקודו של ציטאס.
 
הקבוצה החלה לצעוד בסוף מאי, לעבר [[דורילאום]], כשהם עוקבים אחרי הדרך שעשו רמון וסטפן במהלך מסע הצלב הראשון. הכוח הזה תיכנן להמשיך לעבר [[קוניה]], אבל הלומברדים, שמספרם היה גדול בהרבה משל הכוחות האחרים, היו נחושים לצעוד צפונה ל[[ניקסר]], שם הוחזק בשבי הדנישמנדים (עם טורקי) אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון, [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה|בוהמון הראשון]]. אחרי שכבשו את [[אנקרה]] ב-[[23 ביוני]], והחזירו אותה לאלכסיוס, הצלבנים פנו צפונה, שם הותקפו מידית על ידי ה[[סלג'וקים]] הטורקים, וההתקפות נמשכו למשך שבועות.
שורה 14:
==קרב מרסיבן==
{{הפניה לערך מורחב|קרב מרסיבן}}
הלומברדים הבינו את הטעות שעשו, וכל הצבא פנה בחזרה מזרחה והצבא נכנס לשטחי הדנישמנדים הטורקים. עם זאת, הסלג'וקים, תחת שלטונו של [[קיליץ' ארסלאן]], שהבין שהפילוג בין הטורקים היה הסיבה לכשלונו לעצור את מסע הצלב הראשון, בא בברית עם הדנישמנדים ועם שליט [[חלב (עיר)|חלב]].
 
בתחילת אוגוסט פגשו הצלבנים את הצבא המוסלמי המאוחד במרסיבן. הצלבנים התארגנו בחמש מחלקות: הבורגונדיים, רמון והביזנטים, הגרמנים, הצרפתים והלומברדים. הלומברדים בחזית הובסו, שכירי חרב הפצ'נגים נטשו את הקרב, והצרפתים והגרמנים נאלצו לסגת. רמון נשאר לכוד על סלע וחולץ על ידי טספן וקונראד. הקרב המשיך למחרת, מחנה הצלבנים נכבש והצלבנים ניגפו. רוב הלומברדים, שלא היו פרשים, נמצאו במהרה ונהרגו על ידי הטורקים. רמון, סטפן מבלואה וסטפן מבורגונדי ברחו צפונה ל[[סינופ]], וחזרו לקונסטנטינופול באונייה.
 
==חיילי נברנוור==
מעט אחרי שהחיילים הלומברדים עזבו את ניקומדיה, צבא נוסף מהעיר [[נברנוור (צרפת)|נוור]] (Nevers) בצרפת הגיע לקונסטנטינופול. הוא הגיע לשם דרך [[הים האדריאטי]] מהעיר [[בארי (עיר)|בארי]], והכניסה לשם לוותה בלי קרבות. צבא זה ניסה לצמצם את הפער עם הצבאות האחרים והתקדם במהרה לעברם, אבל למעשה אף פעם לא פגש אותם. הצבא הנבריהנוורי, תחת ויליאם השני, הטיל מצור על [[קוניה]], אבל לא הצליח לכבוש אותה. במהרה נתפס הצבא ב[[הראקליאה קיביסטרה]] על ידי הסלג'וקים, שבדיוק הביסו את הלומברדים במרסיבן, והיו נחושים להביס את הצבאות החדשים במהירות האפשרית. בהראקליאה כמעט כל הצבא מהעיר נברנוור נהרג, מלבד ויליאם ומספר מאנשיו.
 
==הצרפתים והבווארים==
מיד אחרי שויליאם מנברמנוור עזב את קונסטנטינופול, הגיע צבא שלישי, שהונהג על ידי [[גיום התשיעי, דוכס אקיטן]], [[איג דה ורמנדואה]] ו[[ולף הראשון, דוכס בוואריה]]; להם התלוותה אידה מאוסטריה (אמו של [[לאופולד השלישי, מרקיז אוסטריה]], הידוע בתור הקדוש לאופולד). צבא זה בזז את שטחי ביזנטיון בדרך לקונסטנטינופול.
 
מקונסטנטינופול, הצבא התחלק לשתיים. חלק אחד הפליג ישירות ל[[ארץ ישראל]], והשאר צעד אל עבר הראקליאה, וכמו הצבא הקודם נתפסו במארב שהכין להם קיליץ' ארסלן הסלג'וקי והובסו. גיום וולף ברחו, אבל יו נפצע אנושות; הניצולים הגיעו לבסוף ל[[טרסוס]], שם נפטר יו. אידה נעלמה במהלך המארב, וכנראה נהרגה, אך לפי אגדות היא נלקחה בשבי ונהייתה אמו של [[זנגי]], אויב גדול של הצלבנים במסעותיהם הבאים.
 
==תוצאות המסע==
ויליאם מנברמנוור ברח גם הוא לטרסוס והצטרף לשאר הניצולים, ואחריו גם הגיע רמון מטולוז. תחת פיקודו של רמון, הניצולים כבשו את [[טרטוס]] עם עזרה של הצי מ[[ג'נובה]]. בתקופה זו, מסע הצלב כבר נהפך למסע [[צליינות]]. הניצולים הגיעו ל[[אנטיוכיה]] בסוף 1101, וחג ה[[פסחא]] של 1102 הגיעו ל[[ירושלים]]. אחר כך, כאשר הם מילאו את שבועתם, הרבה מהצלבנים חזרו הביתה. עם זאת, חלק נשארו כדי לעזור למלך [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים|בלדווין הראשון]] להגן על העיר [[רמלה]] כנגד פלישה [[מצרים|מצרית]]. סטפן מבלואה נהרג במהלך קרב זה. גם [[ז'וסלין הראשון]] נשאר בישראל, ונהפך להיות [[רוזנות אדסה|רוזן אדסה]] ב-[[1118]].
 
תבוסת הצלבנים איפשרה לקיליץ' ארסלן להקים את בירתו בקוניה, וגם להוכיח לעולם המוסלמים שהצלבנים לא היו בלתי-מנוצחים, כפי שנדמו במהלך מסע הצלב הראשון. הצלבנים והביזנטים האשימו האחד את השני בתבוסה, ואף אחד מהם לא הצליח להבטיח מעבר בטוח דרך [[אנטוליה]], בייחוד לא אחרי שקיליץ' ארסלן חיזק את מעמדו באזור. הדרך היחידה ל[[ארץ הקודש]] הייתה דרך הים, מה שנתן יתרון לערים ה[[איטליה|איטלקיות]]. החוסר במעבר בטוח מקונסטנטינופול חיזק גם את [[נסיכות אנטיוכיה]], שם [[טנקרד נסיך הגליל|טנקרד]] הצליח לחזק את מעמדו בלי התערבות ביזנטית.