מיתולוגיה מצרית – הבדלי גרסאות

# האלים המצריים נחשבו אספקטים של כוח אלוהי אחד (נטר), כלומר המיתולוגיה משקפת תרבות המשלבת [[מונותאיזם]] ו[[פוליתאיזם]].

# האלים הוצגו באמנות המצרית במגוון דרכים: כ[[האנשה|אנתרופורמורפיים]] (בדמות אדם), בדמות חיות, בשילוב של אדם וחיה גם יחד, בצורה של [[סימבול]] (סמל או סימן מוסכם) ועוד.

 

ה[[תרבות]] המצרית העתיקה התרכזה סביב ה[[מוות]] והמתים. למצרים היו מנהגי [[לוויה]], [[חניטה]] ו[[קבורה]] מפוארים וייחודיים. במיתולוגיה המצרית ניתן למצוא כמה אלים הקשורים למוות, ל[[קבר]]ים, לחניטה, ולעולם המתים.

לפי מיתוס [[בריאת העולם]] כפי שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היו [[נו (אל)|נו]]. נו היה החושך ששרר לפני היווצרות ה[[זמן]]. מתוך החושך יצר ה[[אל]] [[אתום]] את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה [[איש|גבר]] ולא [[אישה]], אלא גבעה בשם [[בנבן]], והייתה לו [[עין]] מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבע, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך [[פרח]] ה[[חבצלת]] שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל ה[[צל]] שלו כדי לברוא ילד וילדה מ[[רוק (ביולוגיה)|רוק]] ו[[תא זרע|זרע]]. הילד והילדה שנולדו היו [[שו (אל)|שו]] ו[[תפנות]]. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא [[רע (אל)|רע]] [[אל השמש]]. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

 

 

בתחילה נועדו גב ונות להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעת' - הסדר והצדק בעולם - הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נות מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נות בראה את ה[[גשם]] וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נות את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נות אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נות גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

 

 

== מיתוס בריאת האדם ==