גדעון קוץ – הבדלי גרסאות

==קריירה אקדמית==

כיהן כיו"ר הסתדרות הסטודנטים ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], שם סיים ב-[[1971]] [[תואר ראשון]] ב[[כלכלה]] וב[[יחסים בינלאומיים]], ו[[תואר שני]] ב[[מנהל עסקים]] (ב-[[1974]]) ובקומוניקציה (ב-[[1976]]). שימש יועץ לענייני רווחה חברתית ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[יצחק רבין]]. אחר-כך היה נציג [[תנועת העבודה]] הציונית ב[[אירופה]] וב[[האינטרנציונל הסוציאליסטי|אינטרנציונל הסוציאליסטי]] ונציג המחלקה האקדמית של ההסתדרות הציונית בפריז. סיים לימודיו לתואר [[דוקטורט]] בתקשורת ב[[סורבון]], ב-[[1980]]. בשנת [[1997]] הוענק לו "דוקטורט ממלכתי" על ידי נשיא [[הרפובליקה הצרפתית]] על מחקריו בתחום תולדות העיתונות העברית באירופה. בין השנים 1992–1994 היה מרצה במחלקה לעיתונאות ולתקשורת באוניברסיטה העברית והשתתף בהקמת מסלול הלימודים ל[[תואר ראשון]] שם. החל משנת [[1994]] היה [[מרצה בכיר]], [[פרופסור חבר]] ופרופסור מן המניין לתקשורת ותרבות באוניברסיטת פריז 8. שם הוא מכהן כראש לימודי [[תואר שני|התואר השני]] בתרבות וחברה, ראש המחלקה ומעבדת המחקר לתרבות יהודית ועברית, ראש המגמה להיסטוריה, תרבות ותקשורת וראש המכון האירופי לחקר העברית.

 

תרומתו המרכזית לחקר התקשורת מתבטאת באימוצם של מודלים ודפוסים היסטוריים ייחודיים של התפתחות העיתונות והתקשורת היהודית והעברית לחקר התקשורת בישראל, ובשילוב חקר העיתונות והתקשורת היהודית והעברית במחקר ההיסטוריה הכללית של העיתונות והתקשורת העולמית. במיוחד ניתוח מניעיהם האישיים ותפקודם המקצועי של אנשי התקשורת וחקר המדיה בפרספקטיבה מערכתית. ספריו ומאמריו שנכתבו בעברית, [[צרפתית]], [[אנגלית]] ו[[פולנית]] תורגמו ללשונות נוספות. הוא הוזמן כמומחה לוועדות פרלמנטריות בצרפת ולמוסדות שונים בישראל וכ[[פרופסור אורח]] באוניברסיטאות, בוועידות וכנסים ברחבי העולם. הוא חבר בארגונים מדעיים בינלאומיים רבים.