פמיניזם – הבדלי גרסאות

במסורת היהודית לנשים לא ניתנו זכויות באותה מידה שניתנו לגברים יהודיים: הואיל ונשים אינן יורשות בדרך כלל על פי הסדר המקראי שבו הירושה מתחלקת בין הבנים הזכרים ולא בין הבנות, נשים היו תלויות כלכלית בצורה מוחלטת באביהן או בבן זוגן. על אף שרוב דיני התורה חלים על גברים ונשים באופן זהה, יש בתורה מצוות המשקפות פטריארכליות, והמשנה כוללת ציטוטים כגון "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"{{הערה|ראו: [[רחל אליאור]], "נוכחות נפקדות", '''[[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]]''' 20 (2000).}}, (לצד ציטוט דעות הפוכות כגון "חייב אדם ללמד את בתו תורה"). בקהילה היהודית חויבו כל הבנים ללמוד לקרוא ללא יוצא מן הכלל בין השנים 3–13 לחייהם בכל קהילות ישראל במשך אלפי שנים. אלה שרצו בכך ואלה שהצטיינו בלימודיהם המשיכו ללמוד בישיבות וב[[בית מדרש|בתי מדרשות]] שהיו שמורים לגברים בלבד. בנות בהכללה לא למדו לקרוא ולכתוב בלשון הקודש ועל כן אין בספרייה של עם הספר אף ספר אחד שכתבה אישה בשפה העברית והביאה לדפוס בימי חייה בין ראשית הדפוס ועד שלהי המאה התשע-עשרה. היו נשים בודדות שלמדו קרוא וכתוב בעברית למשל בנות מחוננות של תלמידי חכמים כמו בנותיו של [[רש"י]], פריידא בת רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] וחווה בכרך סבתו של [[יאיר חיים בכרך]], וכן דבורה ראם שניהלה את [[דפוס ראם|דפוס וילנא]] במחצית השנייה של המאה ה-19 ועיצבה בין היתר את צורת הדף המודרנית של ה[[תלמוד]]{{הערה|[[רות קלדרון]], "[http://www.keshersavta.co.il/?p=4054 דף התלמוד – ההישג האסתטי הגדול ביותר בתרבות היהודית]", במגזין "קשר סבתא", 15 באוקטובר 2014}}.

הצירוף הנפוץ של העדר ריבונות לנשים בכל גיל ושידוכים בגיל צעיר שהוסדרו בידי ההורים או באי כוחם, לצד חוסר שוויון בזכות הירושה והיעדר חינוך לבנות, הפך את רוב הנשים היהודיות בעולם המסורתי לבורות צייתניות התלויות באביהן או בבן זוגן לקיומן ולמחייתן. במאה העשרים השתנה המצב באופן דרמטי בכל החוגים הדתיים בהשפעת התמורות בעולם המודרני. כל הבנות הולכות לבית הספר על פי חוקי לימוד חובה ולומדות קרוא וכתוב. עם זאת המוסדות לבנים והמוסדות לבנות שונים אלו מאלו ואינם מקנים לשני המינים את אותו ידע. הידע שרוכשים הבנים בחדרים או בבתי הספר במדרשות או בישיבות מקנה להם כישורי עיון ופסיקה בהלכה ואילו הידע המונחל לבנות אינו מקנה להם כישורים דומים. יתר על כן חוקי המעמד האישי במדינת ישראל מבוססים על החוק המקראי הפטרנליסטי ועל המשנה הכוללת ציטוטים כגון "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"{{הערה|ראו: [[רחל אליאור]], "נוכחות נפקדות", '''[[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]]''' 20 (2000).}}{{הבהרה|מה הקשר בין משפט זה לבין חוקי המעמד האישי? אם הסיבה לציטוטו הוא עצם קיומו בהלכה, למה לא לצטט גםמסמיכים את "השווהבתי הכתובהדין אשההרבניים לאישלדון לכלבנושאי דיניםמעמד שבתורה"?}},אישי אם כי באותה משנה גם מצוטט "חייב אדם ללמד אתעל בתופי תורה"ההלכה.