הרפובליקה הסוציאליסטית רומניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סגנון
תגיות: חשד למילים בעייתיות עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 50:
== היסטוריה ==
=== מלחמת העולם השנייה ועליית הקומוניזם ===
באוגוסט [[1944]] [[מיכאי הראשון, מלך רומניה]] (אשר נתמך על ידי המפלגות הגדולות) הפיל את שליט רומניה [[יון אנטונסקו]]. בכך רומניה עברה צד- מ[[מדינות הציר]] ל[[בעלות הברית]]. המעבר הוביל לפלישה גרמנית. הכוחות הגרמניים לחמו אל מול רומניה שנתמכה על ידי כוחות [[ברית המועצות|סובייטים]], שראו ברומניה לא שותפה, אלא שטח כבוש. אמנם המפלגה הקומוניסטית לקחה חלק מועט בממשלותיה הראשונות של רומניה, אך המצב החל להשתנות במרץ [[1945]], עם מינויו של [[פטרו גרוזה]] מהשמאל הקומוניסטי לראשלראשות הממשלה.
 
לאחר המינוי התפתחה מתיחות בין גרוזה למלך, מתיחות שגדלה לכדי מהומות שגבו את חייהם של עשרות אנשים בנובמבר 1945. לבסוף [[הצבא האדום]] דיכא את המהומות והשליט סדר. ממשלתו של גרוזה החלה בביצוע רפורמות רבות, ביניהן מתן [[זכות בחירה לנשים]] וחיזוק השליטה הסובייטית על רומניה. בבחירות שהתקיימו ב-[[19 בנובמבר]] [[1946]] המפלגות הקומוניסטיות קיבלו 84% מהקולות. לאחר הבחירות נשמעו קולות רבים שטענו כי התקיימו זיופים וניסיונות להסיט קולות למפלגה הקומוניסטית.
שורה 57:
 
=== הרפובליקה העממית הרומנית ושלטונו של גאורגיו-דז' ===
השנים הראשונות של המשטר הקומוניסטי התאפיינו במעצרים רבים. ב-[[11 ביוני]] [[1948]] הולאמו כל הבנקים והעסקים הגדולים. בהנהגה הקומוניסטית פעלו שלוש סיעות חשובות, כולן [[סטליניזם|סטאליניסטיות]]. ההבדלים העיקריים היו למעשה הבדלים אישים יותר מאשר הבדלים פוליטיים או פילוסופיים עמוקים. בשנה זו [[גאורגה גאורגיו-דז']] החל לשלוט במדינה כ[[דיקטטורה|דיקטטור]]. הוא לא היה מרוצה מהרפורמות שהנהיג [[ניקיטה חרושצ'וב]] בברית המועצות לאחר מותו של [[יוסיף סטלין]]. הוא סגר את מחנות העבודה הגדולים ביותר ברומניה ועצר את הקיצוב ואת שכר העובדים. בתקופה זו חלה התמרמרות ציבורית על כך ששטחים מרומניה ההיסטורית עברו ל[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית|מולדובה הסובייטית]]. בתקופה זו רומניה בהנהגת גאורגיו-דז' הייתה עצמאית ולאומנית יותר. גאורגיו-דז' הזדהה מאוד עם הסטליניזם, הזדהות שגרמה למחלוקות עם ברית המועצות. גאורגיו-דז' אף הצהיר שרומניה תוכל לפתח יחסים דיפלומטיים עם כל מדינה ללא  ללא התחשבות במערכת הפוליטית-כלכלית שלה, כל עוד המדינה מכירה בשוויון בין-לאומי ואינה מתערבת בענייניהם הפנימיים של עמים אחרים. מדיניות זו הובילה להידוק הקשר של רומניה עם [[הרפובליקה העממית של סין]].
 
בתי הכלא היו מלאים באסירים פוליטיים, ונוצרה מערכת חדשה של מחנות עבודה בכפייה בהשראת ה[[גולאג]]ים הסובייטים. בתי כלא מרכזיים הוקמו ב[[פיטשט]] וב[[גרלה]]. מחנות עבודה בכפייה הוקמו במכרות עופרת וב[[הדלתה של הדנובה|דלתה של הדנובה]]. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] השלטון ביצע [[הגליות לברגאן|הגליות המוניות]] מ[[באנאט]] (ליד הגבול עם [[יוגוסלביה]]) ל[[ברגאן]]. כ-45,000 איש הוגלו בכוח לאזורים אלו.  רוב המגורשים התגוררו בברגאן במשך 5 שנים (עד [[1956]]), אך חלקם נותרו שם לצמיתות.
 
גאורגיו-דז' התפטר מתפקידו כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית בשנת [[1954]], אך שמר על תפקידו כראש ממשלה. בשנת [[1955]] הצטרפה רומניה ל[[ברית ורשה]], דבר שהוביל לחיזוק היחסים עם ברית המועצות. למרות ההצטרפות לברית, רומניה השתדלה שלא לקיים תרגילים צבאיים על שטחה ולא להשתתף בתמרונים שכאלו במקומות אחרים. בשנת 1956 החלו מהומות והפגנות אנטי- סובייטיות בפולין, ואף פרץ [[המרד ההונגרי|מרד הונגרי]] כנגד השליטה הסובייטית. גאורגיו-דז' חשש שהמהומות האנטי-סובייטיות יחלחלו גם לרומניה, ולכן נקט באמצעים קיצוניים שכללו רדיפה ומאסר של חשודים, בעיקר ממוצא הונגרי. הוא גם דגל בהתערבות סובייטית מהירה, וברית-המועצות חיזקה את נוכחותה הצבאית ברומניה, בעיקר לאורך הגבול ההונגרי.
 
ההתנגדות האנטי-קומוניסטית הייתה אף היא מאורגנת מאוד. אנשים רבים שהתנגדו לממשל נטלו נשק והקימו קבוצות [[פרטיזנים|פרטיזניות]], המונות 10–40 איש. ההתנגדות זו נמשכה עד תחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. צורה אחרת ולא אלימה של ההתנגדות לקומוניזם בייתההיתה [[מהומות הסטודנטים בבוקרשט 1956|מהומות הסטודנטים בבוקרשט בשנת 1956]]. הפגנות התקיימו בכמה מרכזים אקדמיים והביאו למעצרים ולגירושים רבים. בירת המהומות הייתה [[טימישוארה]], שם נעצרו כ-3,000 איש. תגובת השלטונות הייתה מיידית - סטודנטים נעצרו או הושעו מהקורסים שלהם, כמה מורים פוטרו, ואגודות חדשות הוקמו כדי לפקח על פעילות התלמידים.
 
לאחר שברית המועצות פלשה להונגריה וגרמה לחיזוק המשטר הקומוניסטי, ראש ממשלת הונגריה המודח [[אימרה נוג']] נכלא מצפון לבוקרשט. בבוקרשט הוא נחקר ועונה על ידי הסובייטים והשלטון הרומני. לבסוף הוא הוחזר ל[[בודפשט]], ושם [[הוצאה להורג|הוצא להורג]]. בעקבות התסיסה אל מול הונגריה, החלה רומניה לחסל את החינוך ההונגרי במדינה, והפכה אותו לבעל אופי רומני יותר.
שורה 72:
גאורגיו-דז' נפטר בשנת [[1965]] מנסיבות לא ברורות, ככל הנראה בדרכו לניתוח ב[[מוסקבה]]. לאחר מאבקי כוח רבים, [[ניקולאה צ'אושסקו]] התמנה למחליפו. צ'אושסקו המשיך את דרכו הדיפלומטית של גאורגיו-דז'- התנגדות להגמוניה הסובייטית וחיזוק הקשר עם מדינות מחוץ למזרח אירופה. ההשפעה הסובייטית על התרבות הרומנית פסקה, ורומניה החלה ליצור קשרים תרבותיים ודיפלומטיים אף עם מדינות המערב.
 
בשנותיו הראשונות, היה צ'אושסקו פופולרי מאוד, הן ברומניה והן בחו"ל. הסחורות החקלאיות היו בשפע ומוצרי הצריכה החלו להופיע שוב. הוא אף גינה את [[הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה]] בשנת [[1968]]. אמנם המוניטין שלו בתוך רומניה נשחק במהירות, אך המוניטין שלו מחוץ למדינה התחזק מאוד. זאת בעקבות הקו המדיני העצמאי צ'אושסקושנקט ושיתוף פעולההפעולה שלו עם המערב ועם מוסדות קפיטליסטיים כמו [[קרן המטבע הבינלאומית]] ו[[הבנק העולמי]]. בשנים אלו רומניה שיפרה את יחסיה הדיפלומטיים עם [[גרמניה המערבית|מערב גרמניה]], [[ישראל]], [[הרפובליקה העממית של סין]], [[אלבניה]] ושלטון [[אוגוסטו פינושה|פינושה]] ב[[צ'ילה]] - שלטונותמדינות שהיו ביחסים מעורערים עם ברית המועצות. בזכות הסחר בין גרמניה המערבית וישראל עם רומניה, השלטון אפשר ל[[יהודים]] או [[גרמנים]] להגר מרומניה למדינות אלו בהתאמה.
 
כתוצאה מ[[ריבוי טבעי]] נמוך, צ'אושסקו הפעיל מדיניות אגרסיבית שכללה הוצאה של ה[[הפלה מלאכותית|הפלות מלאכותיות]] אל מחוץ לחוק ואפליה משפטית נגד אנשים ללא ילדים. מדיניות זו חלהנחלה הצלחה בשנותיה הראשונות כאשר גרמהוגרמה לגל ילודה שנבלם. לאחר כמספרמספר שנים נבלמה העליה בילודה בעקבות הפלות לא חוקיות. מדיניות הממשל גרם למותן של יותר מ-9,000 נשים עקב הפלות בלתי חוקיות. מספר גדול של ילדים הוכנסו לבתי יתומים על ידי הורים שלא יכלו לגדלם - דבר שהוביל לנערי רחוב רבים. השלכה נוספת הייתה צפיפות בבתים ובבתי ספר. פגיעות נוספות בזכויות האדם כללו פעילות [[משטרה חשאית]] בשם [[סקוריטטה]], אשר נהגה לפגוע בפרטיות האזרחים. אך עם זאת, הפגיעה בזכויות האדם לא השתוותה לזו שהתקיימה בשנות ה-50.
 
מבחינה כלכלית, צ'אושסקו המשיך במדיניות ה[[תיעוש]] של קודמו. בשנים [[1951]]–[[1974]] גדל התוצר התעשייתי ברוטו בשיעור שנתי ממוצע של 13 אחוזים ברוטו. באמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] השלטון ביצע פרויקטים רבים של שימור ופיתוח של בוקרשט. העיר הורחבה בעיקר לכיוון דרום, מזרח ומערב. שכונות מגורים בצפיפות גבוהה נבנו בפאתי העיר. באותן השנים אף הוקמה מערכת [[רכבת תחתית]]. מיזמי הפיתוח הרבים נפגעו כתוצאה מ[[רעידת אדמה]] שהתרחשה בשנת [[1977]]. באותן השנים השלטון קיים מדיניות אדריכלית בהשראת [[קוריאה הצפונית]]. מדיניות זו כללה את הריסתם ושחזורם של כפרים, עיירות וערים קיימות, במדיה מלאה או חלקית, במטרה מוצהרת להפוך את רומניה ל"חברה סוציאליסטית מפותחת ". המדיניות כללה בנייה מסיבית וצפופה.
 
מגמת הצמיחה נמשכה עד אמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. השכר הממוצע הממוצע גדל יותר מפי שמונה ויותר מ-80% מאוכלוסיית המדינה עברו בתקופה זו לדירות חדשות. למרות הצמיחה, רמת החיים ברומניה נשארה מהנמוכות באירופה, דבר שהוביל לאי שביעות רצון ציבורית, שהתבטאה במהומות ובניסיונות להפעיל אלימות כנגד צ'אושסקו. באוקטובר [[1981]] אספסוף זועם זרק אבנים על מסוקו של צ'אושסקו בעת שעשה טיסה ל[[טרנסילבניה]]. צ'אושסקו רצה להחזיר את ההלוואות למערב, ולכן הוא נקט במדיניות צנע קשה שכללה קיצוב מזון וכיבוי קבוע של גז, חימום וחשמל. הממשל אף פרסם הנחיות רשמיות על איך אפשר לאכול באופן מזין תוך הפחתת צריכת הקלוריות ברבע. מדיניות זו שווקה כ"אכילה רציונלית " ו"כלי להפחתת השמנה". לא היה מחסור במזון שגודל והופק ברומניה, אך הוא הוא יוצא לשם תשלומי חובות לחו"ל, ולא לצריכה מקומית.
 
האמצעים במיכון ובכימיה של החקלאות סייעו להגדלת תפוקת התוצרת החקלאית. בשנת [[1950]] נאספו למעלה מ -300 ק"ג דגנים לאדם, ואילו בשנת [[1982]] עלה הסכום לטון. ייצור הבשר עלה מ -29.5 ק"ג לאדם ל -100 ק"ג. בסוף שנות השמונים, דו"ח [[האומות המאוחדות|האו"ם]] לפיתוח אנושי סיווג את רומניה כבעלת התפתחות אנושית גבוהה. תוחלת החיים הייתה 71 שנים, שיעור [[אוריינות|האוריינות]] עמד על 96%, וה[[תוצר מקומי גולמי|תמ"ג]] הריאלי לנפש עמד על 3000 $.
 
בשנותיה האחרונות של רומניה הקומוניסטית, התחזקה השליטה הטוטליטרית של השלטון על החברה. הצנזורה התרחבה, וכך גם כוחה של המשטרה החשאית. בשנים אלו הגיע לשיא [[פולחן אישיות|פולחן האישיות]] של צ'אושסקו, ודיוקנאות שלו נתלו בכל רחוב ובניין ציבורי. כתוצאה מכך, חלה ירידה ניכרת בהכנסות התיירות, ומספר התיירים הזרים שביקרו ברומניה ירד ב -75%.
שורה 88:
עם החלת מדיניות ה[[פרסטרויקה]] וה[[גלאסנוסט]] בברית המועצות על ידי [[מיכאיל גורבצ'וב]], המדיניות הסטליניסטית של רומניה נראתה לא רלוונטית. אם בעשורים הקודמים המערב נטה להתעלם מהפגיעה בזכויות אדם תמורת סחר, התעלמות זו פסקה עם ההתקרבות לסיום [[המלחמה הקרה]]. ב-[[15 בנובמבר]] [[1987]] החלו מהומות אנטי קומוניסטיות ב[[בראשוב]]. למרות המתחים הפנימיים, הצליחה רומניה לשלם את כל חובותיה החיצוניים (שעמדו על כ-11 מיליארד דולר) במרץ [[1989]], קודם לתחזיות השלטון. ב-[[14 בנובמבר]] צ'אושסקו נבחר מחדש באופן רשמי למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בוועידה ה-14 של המפלגה. בדצמבר התחזקו המהומות.
 
ב-[[17 בדצמבר]] פרצו מהומות המוניות ב[[טימישוארה]]. בנסיון להכניע את המהומות, גרמוהמשטר הטיל ל[[עוצר]] לאומיכללי. והתפשטולמרות העוצר, המהומות התפשטו לכל המדינה, ואףוהגיעו אף לבירה לבוקרשטבוקרשט. שיא המהומות התרחש ב-[[21 בדצמבר]], כאשר צ'אושסקו והמשטר ארגנו הפגנת תמיכה גדולה שבה השתתפו כ- 80,000 מפגינים, ובה גינה בחריפות את האירועים בטימישוארה. הנאום שלו נתקל בבוז המוני, וניסיונותיו להשקיט את הקהל לא צלחו. לבסוף צ'אושסקו ואשתו נמלטו, אך נתפסו סמוך ל[[טרגובישטה (רומניה)|טרגובישטה]]. ב-[[25 בדצמבר]] הם הועמדו למשפט בבית דין צבאי, והוצאו להורג כשעה וחצי לאחר מכן.
 
==קישורים חיצוניים==