עבר-קולי – הבדלי גרסאות

[[קובץ:FA-18_Hornet_breaking_sound_barrier_(7_July_1999).jpg|טקסט=|ממוזער|עיבוי אווירודינמי של גלי התפשטות מסביב להורנט F/A-1]]

[[קובץ:Sears-Haack.png|טקסט=|ממוזער|גוף סירס-האק מציג איזוראזור החתוך לרוחב המקטין את הגרר]]

ב[[אווירונאוטיקה]], '''עבר-קולי''' הוא ביטוי המתאר טיסה הקרובה ל[[מהירות הקול]], שהינה 343 מטרים לשנייה (1,235 קמ"ש בגובה פני הים בתנאים אטמוספרייםאטמוספיריים), המיוחסת לאוויר בו [[כלי טיס|כלי הטיס]] נע.

תנאי זה תלוי לא רק במהירות תנועת כלי הטיס, אלא גם בטמפרטורה של זרימת האוויר בסביבה המקומית שלו. בצורה רשמית תחום זה מוגדר בין מספר המאך הקריטי, כאשר חלק מזרימת האוויר על כלי הטיס הוא על-קולי, ומהירות גבוהה יותר, בדרך-כלל מספר מאך של הזרימה הינו 1.2, כאשר רוב זרימת האוויר היא [[על-קולי|על-קולית]]ת. בין מהירויות אלו חלק מזרימות האוויר הן על-קוליות, אך חלק שלא ניתן להזניח אינו על-קולי.

רוב המטוסים המודרניים המונעים על- ידי מנוע סילון יכולים לנוע במהירויות עבר-קוליות. עבור מהירויות אלו ישנה עלייה בגרר עבור מספר מאך בקרבת 0.8, ובדרך-כלל עלויות הדלק עקב הגרר מגבילות את מהירות הטיסה. ישנם ניסיונות להוריד את ה[[גרר (כוח)|גרר]] עבור כלי טיס מהירים - המוכרים מבניהם הינם השימוש בכנפי היסט וחוק השטח של ווייטקומב.

אי-יציבות חמורה יכולה להיווצר בעקבות מהירות עבר-קולית. גלי הלם נעים דרך האוויר במהירות הקול. כאשר כלי טיס נע במהירות הקול, גלי ההלם הנוצרים לפניו הופכים ל[[גל הלם]] גדול מאוד. בטיסה עבר-קולית, כלי הטיס חייב לעבור דרך גל ההלם הזה, ובנוסף להתמודד עם אי-היציבות הזו הנוצרת על- ידי האוויר, הנע מעל מהירות הקול, מעל חלקים מהכנף המאטים את שאר חלקיה.

במהירויות עבר-קוליות [[גל התפשטות|גלי ההתפשטות]] יוצרים איזוריםאזורים מרוכזים של טמפרטורה ולחץ נמוכים במספר נקודות בכלי הטיס. אם הטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הטל, עשויים להיווצר עננים. עננים אלו נעים עם כלי הטיס. זה לא הכרחי עבור כל כלי הטיס להגיע למהירות על-קולית כדי שעננים אלו יווצרו. בדרך-כלל זנב המטוס יגיע למהירות על-קולית בזמן שאף המטוס עדיין יהיה במהירות תת-קולית. במצב זה, "בועת" גלי התפשטות מקיפה את זנב המטוס. כאשר המטוס ממשיך להאיץ, גלי ההתפשטות ימשיכו להתעצם ולגדול עד שיגיעו לאינסוף, שם גלי ההלם הקשתיים יווצרו. זהו מספר מאך השווה ל-1 ו[[סינגולריות פראנטל-גלאוארט]].

ב[[אסטרופיזיקה]], כאשר ניתן להבחין בגלי הלם (עומדים או נעים), הזרימה באיזורבאזור הגלים חייבת להיות עבר-קולית, מכיוון שרק זרימות על-קוליות יוצרות גלי הלם.

כל החורים השחורים הגדלים הינם עבר-קוליים. לזרימות רבות ישנן גלי הלם הקרובים מאוד לחורים השחורים. {{הערה|צ'קרברטי, סנדיפ (1990) – תיאוריית הזרימות האסטרופיזיקיות העבר-קוליות. סינגפור: עולם מדעי. ISBN 981-02-0204-0.}}