היסטוריה של אירופה – הבדלי גרסאות

התפשטות הנצרות למזרח אירופה התרחשה בשני צירים עיקריים: מ[[האימפריה הביזנטית]] ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסית]] ומ[[האימפריה הרומית הקדושה]] ה[[נצרות קתולית|קתולית]]. בשנת [[862]] מלך [[מורביה]] פנה לקיסר האימפריה הביזנטית, [[מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית|מיכאל השלישי]] בבקשה לשלוח לו כמרים נוצרים. הקיסר בחר שני אחים [[קירילוס ומתודיוס]] לביצוע המשימה. כתוצאה מפעילותם, מורביה, [[בולגריה]] ו[[סרביה]] קבלו את הנצרות אורתודוקסית. כמו כן, הפיצו הכמרים באזורים האלה גם את ה[[אלפבית קירילי|אלפבית הקירילי]] המבוסס על האלפבית היווני שהיה מקובל באימפריה הביזנטית. לאחר הצלחה זו, במהלך [[המאה ה-10]] נמשכו מאמצים לנצר גם את ה[[רוסים]]. פעילות זו הסתיימה רשמית בשנת [[989]] בתקופת שלטון [[ולדימיר הראשון, נסיך קייב]], עת קיבלה רוס של קייב את הנצרות.

 

 

במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13 מלכי [[דנמרק]], [[שוודיה]] ואבירים גרמנים החלו במהלך [[מסעי הצלב הצפוניים]]. כתוצאה מכך התנצרו עמים לאורך ה[[ים הבלטי]] למעט ליטא. תהליך התנצרות בליטא היה ארוך. בשנת [[1250]] הנסיך הגדול של ליטא מינדאוגס התנצר על ידי כמרים קתולים. אומנם יורשיו לא היו נוצרים ונושא זה היה כלי דיפלומטי בידיהם במאבקי כוח מול המדינות השכנות. במהלך [[המאה ה-14]] שלטה ליטא על שטחים רבים שהיו שייכים בעבר ל[[רוס של קייב]] ותושביהם היו נוצרים אורתודוקסים. בסופו של דבר ליטא קבלה על עצמה [[נצרות קתולית]] במסגרת התקרבות ל[[פולין]] בשנת [[1385]].