שחרור על-תנאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורים עודפים, הגהה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 9:
[[קובץ:Reuven Rivlin at a meeting with Ayelet Shaked, January 2018 (5470).JPG|250px|ממוזער|[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[ראובן ריבלין]] בפגישה עם [[איילת שקד|שרת המשפטים]] וחברי וועדת השחרורים המיוחדת בנושא קציבת [[מאסר עולם|מאסרי עולם]], ינואר 2018]]
החוק במדינת ישראל מכיר במספר נתיבים של שחרור מוקדם על ידי ועדת שחרורים:
#שחרור מוקדם בהתאם
#אסיר ברישיון חופש על פי
#שחרור מוקדם של אסירים הסובלים מחולניות מתמדת.
כצידו השני של מטבע השחרור, ועדת שחרורים גם דנה בביטול רישיון חופש לאסירים ברישיון שעברו עבירות בזמן מאסרם, לאחר שחרור מוקדם.
שורה 17:
עד שנת 2001 הונחה ועדת השחרורים לשקול שחרור מוקדם על פי סעיף 28 של פקודת בתי הסוהר הקובע:
:"אסיר שנידון למאסר לתקופה העולה על ששה חודשים, למעט מאסר עולם שהוטל כעונש חובה כל עוד לא נקצבה לו תקופה, והשלים בהתנהגות טובה שני שלישים מהמאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת השחרורים לפי חוק העונשין, התשל"ז
בשנת 2001 חוקק
בנוסף לעצם ההתנהגות הטובה, השתרש הנוהג שהוועדה שוקלת את השיקולים הבאים:
שורה 74:
===מעמד נפגע העבירה===
{{סחפ|חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001}} מקנה לנפגעי עבירות מין ואלימות את הזכות להתעדכן בבקשת הפוגע בהם לשחרור מוקדם וכן את הזכות להביע עמדה לפני וועדת שחרורים בעניין מסוכנות האסיר. [[בית המשפט העליון]] קבע, בעניין גנאמה, כי, על אף שהחוק קבע הגשת עמדה בכתב, במקרים הראויים יכולה הוועדה להתיר נוכחות של הנפגע ושמיעת טיעוניו בעל פה. כמו כן, קבע בית המשפט העליון שאין פסול בכך שהטיעונים שהושמעו על ידי הנפגעים חרגו משאלת המסוכנות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=08103490.r03|סוג=רע"ב|עותר=מ"י|משיב=סמיר גנאמה ואח'}}}}.
לעניין פיצויים לנפגעי עבירה, בבקשת ערעור של אסיר שטען שלא שוחרר רק מכיוון שלא שילם את הפיצוי שנגזר עליו לקרבן העבירה (ושבהיותו בכלא אין לו אפשרות להתפרנס ולשלם את הפיצוי), קבע השופט [[יורם דנציגר]] ש"כאשר נגזר על האסיר תשלום פיצוי בגין העבירה בה הורשע, על הוועדה לשקול האם פיצוי זה שולם, ואם לא שולם - מה הסיבות לכך." בהתייחס לאסיר המסוים קבע שאי תשלום הפיצוי לא הייתה הסיבה היחידה לאי שחרורו אלא גם צורך בהתקדמות עוד כברת דרך בטיפול{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/690/026/w03/10026690.w03.htm רע"ב 2669/10]}}.
שורה 84:
עד שנת 2001 נקבעה האפשרות לשחרור מוקדם בתום שני שלישים מתקופת המאסר ב[[חוק העונשין]] ובבתי כלא צבאיים היה נהוג שחרור לאחר מחצית מתקופת המאסר. ב-[[13 בפברואר]] [[2001]] קיבלה [[הכנסת]] הצעת חוק של [[ראובן ריבלין]] ו[[דוד ליבאי]] שאפשרה שחרור מוקדם של אסירים לאחר ריצוי חצי מתקופת המאסר{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/laws/heb/FileD.asp?Type=1&SubNum=1&LawNum=1775 חוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה), התשס"א-2001], רשומות 1775, 20 בפברואר 2001}}. במקור נועד החוק להקל על הצפיפות בבתי הסוהר. אולם לאחר ש[[מפלגת ש"ס]] הביעה תמיכה בחוק ונשמעו קולות שהמטרה היא להקל על [[אריה דרעי]], הביעו חברי כנסת רבים התנגדות לחוק, שאותו כינו "חוק דרעי". דרעי לא נהנה מהחוק שנקרא על שמו, לאחר שוועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, מטעמים של חשש מפגיעה באמון הציבור, והוא שוחרר בסופו של דבר לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו{{הערה|1={{הארץ|ברוך קרא|דרעי יערער על דחיית שחרורו|1.764335|18 בינואר 2002}}}}.
ב-[[11 ביוני]] [[2001]] קיבלה הכנסת את
=== ביקורת על מדיניות השחרור המוקדם ===
שורה 96:
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקיטקסט חוק|חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001}}
* {{ויקישיתוף בשורה}}
*{{תקדין|משה שוחטמן|כישלון ידוע מראש|5302058|7 באפריל 2016}}
*{{גלובס|חן מענית|ניכוי שליש - תמונת מצב: ירידה משמעותית בהחלטות לשחרור מוקדם|1001140367|19 ביולי 2016}}
|