הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

מ
בעשור הראשון להקמתה עסקה ההסתדרות בארגון ובאיחוד כל המסגרות הנפרדות שהיו קיימות קודם לכן תחת "מטרייה" ארגונית אחת (ובפרט קופות החולים ו[[המשביר המרכזי]]). בעשור הראשון אוחדו ההסתדרויות החקלאיות והוקם "[[המרכז החקלאי]]" שתיאם את כל הפעילות במגזר זה בראשותו ארוכת השנים (כ-40 שנה) של [[אברהם הרצפלד]]. כן היה ניסיון לאחד גם את האיגודים המקצועיים שקדמו להסתדרות, אולם חלק מהם כמו [[הסתדרות המורים]] ו[[ההסתדרות הרפואית]] נותרו כאיגודים חוץ-הסתדרותיים. הוקמה '''חברת העובדים''' ובמסגרתה המוסדות העיקריים של משק הפועלים כ'''[[בנק הפועלים]]''', "המשרד לעבודות ציבוריות" (כעין [[לשכת תעסוקה]]) שאיחד שני משרדים בעלי שם זהה שהופעלו על ידי שתי המפלגות העיקריות, וממנו צמח מאוחר יותר '''[[סולל בונה]]''', חברת "שיכון" (שהקימה את [[שכונת בורוכוב]] ב[[גבעתיים]], ואת [[מעונות העובדים]] בתל אביב, חיפה וירושלים). כן הוקמו תנועת [[הנוער העובד]] ומועדון [[ספורט]] "[[הפועל]]". ברפורמה כלכלית שבאה בעקבות משבר כלכלי וארגוני ב-[[1926]] נוסדה חברת "[[תנובה]]" כזרוע השיווק של ההתיישבות העובדת ונפרדה בכך מהמשביר המרכזי וחברת [[יכין-חק"ל|יכין]] לעיבוד חקלאי ולתעסוקה. נוסדו העיתון "דבר", [[הוצאת דבר|הוצאת הספרים דבר]] ותיאטרון [[האהל]]. [[מורה|מורי]] "ועדת התרבות" של ההסתדרות נשלחו ללמד בהתיישבות ובשכונות פועלים, בבתי ספר שיהפכו לימים ל[[זרם העובדים]] בחינוך (ביוזמת [[רוזה כהן]], אמו של [[יצחק רבין]]). בנוסף, נוסדו בעשור זה מפעלים וארגונים נוספים שהיוו את השדרה המרכזית הן של המשק ההסתדרותי והן של הטיפול בפרט.
 
המימון הראשוני לפעילות ההסתדרות הגיע מ[[מניה|מניות]] בנק הפועלים שנמכרו ליהודים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, ומ"[[מגבית ההסתדרות]]" שניהלו [[דוד רמז]], [[דב הוז]] ו[[זלמן שזר|זלמן רובשוב (שזר)]] בין השנים 1926 - 19281926–1928, שגייסה כספים מ[[תנועת הפועלים]] היהודית באמריקה, בסיועו של [[אברהם קאהאן|אברהם (אייב) קאהאן]], עורך העיתון היהודי המרכזי "[[פארווערטס]]" וראש המגבית בארצות הברית, [[מקס פיין (מנהיג פועלים)|מקס פּיין]], מזכיר ה"געווערקשאפטען" (איחוד האיגודים המקצועיים היהודים).{{הערה|1=רחל רוז'נסקי, '''מגבית הארגונים המקצועיים למען ההסתדרות ופעלי ציון באמריקה 1924 - 1932''', בתוך: '''מחברת עבודה לארגון עובדים''' עמ' 529 - 555.}}
 
אחד הצעדים המשמעותיים בהתפתחות ההסתדרות היה ההכרה של [[הסוכנות היהודית]], הנהגת היישוב היהודי, בהסתדרות כזרוע ביצועית. הכרה זו נבעה בין היתר בהפקדת האחריות על ארגון ההגנה העצמית היהודי בידי ההסתדרות. אחריות ההסתדרות על ארגון '''[[ההגנה]]''', שקם מספר חודשים לפני קום ההסתדרות בוועידת אחדות העבודה, הייתה מלאה בשנים השקטות יחסית שבין 1920 ל-1929. ב-1930 הוקמה המפקדה הארצית של "ההגנה" על בסיס הרכב הוועד המרכזי של הארגון שהורכב בחציו מאנשי הסתדרות ובחציו מ"אזרחים" (כלומר חברים בסוכנות היהודית שאינם חברי הסתדרות). ההסתדרות גייסה את עובדיה ומפעליה לסיוע במשימות לאומיות-ביטחוניות נוספות כגון [[המוסד לעלייה ב']] ו[[חומה ומגדל]]. הקואופרטיבים לתחבורה, סולל בונה, [[הארגז]], משקי ההתיישבות העובדת ועוד נטלו חלק במאמץ המלחמתי כמחלקות ה[[לוגיסטיקה]] וההספקה של "ההגנה" ונציג קופת חולים, ד"ר [[חיים שיבא]], היה ראש מחלקת הרפואה של "ההגנה" ובכך היוותה קופת חולים של ההסתדרות את הגרעין ל"[[חיל הרפואה]]".{{הערה|1=[[מרדכי נאור]], '''לכסיקון כח המגן - ההגנה''', הערך "ההסתדרות הכללית של העובדים וההגנה", עמ' 124.}} אימונים גופניים במועדוני הספורט של "הפועל" שמשו כהסוואה להכשרה צבאית ובמועדון ה[[שיט]] של הפועל התקיימו הכשרות ימיות שישמשו לימים כגרעין ה[[פלי"ם]].