הבדלים בין גרסאות בדף "ליודביט גאי"

===התשתתפותו במאבק הלאומי הקרואטי===
בשנת [[1840]] ערך גאי ביקור ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]], ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]] וזכה לקבלת פנים אוהדת על ידי הרוזנים [[אובארוב]] ו[[בנקנדורף]] ועל ידי חבר האקדמיה, מ.פ. פוגודין. ידיעה זו גרמה בקרב החוגים המנהיגים של אוסטריה והונגריה פקפוקים לגבי נאמנותו הפוליטית של גאי כלפי השלטונות. כדי להרגיעם הכריז גאי בשנת [[1841]] באופן רשמי: "נצור, אלהים, את חוקת הונגריה, את [[ממלכת קרואטיה]] ואת האומה האילירית!".
המפלגה הלאומית האילירית זכתה להצלחה בבחירות לאספת נציגי המחוזות שהתקיימו ב-[[1841]] בואראז'דין וב-[[1842]] ב- זגרב.
 
עם זאת, ב-[[1843]] כשאסרו זמנית השלטונות את השימוש במושגים "איליריזם", "אילירי" ו"איליריה", קיצר גאי את שם העיתון שלו ל-"Narodne novine" ("חדשות העם") ושינה את שם מוסף התרבות שלו בחזרה ל-"Danica Hrvatska, Slavonska i Dalmatinska", הפעם בכתיב חדש. אמנם בשנת 1845 אישרו שוב השלטונות ההבסבורגים את המונח "אילירי" אך במובן א-פוליטי ותרבותי בלבד.{{הערה|Castellan et al עמ' 155}}
לימים המושג "[[יוגוסלביה|יוגוסלאבי]]" לקח את מקומו של "אילירי" במובן הפוליטי-תרבותי המאחד את העמים הסלאביים הדרומיים (להוציא את בולגריה) והמושג "קרואטיזם" (kroatizam) תפס את מקומו באזורים של דוברי קרואטית. המונח "שפה קרואטית" השתרש סופית גם כמציין שםאת השפה הסלאבית הדרומית המדוברת באזורים אלה והנכתבת באלפבית לטיני בלבד. תפקיד חשוב במיסודה מילא בית הדפוס שהקיםשל גאי בזאגרב.
 
בנוסף לעבודתו הבלשנית, היה גאי גם משורר. שירו הידוע ביותר הוא השיר הפטריוטי "Još Hrvatska ni propala/dok vi živimo" (קרואטיה עוד לא נפלה, כל עוד אנחנו חיים), "שיר מעורר" מסוג "בודניצה" שנכתב על ידו ב-[[1833]] והפך ל[[המנון]] של התנועה הלאומית ה"אילירית". השיר, שקיבל השראה מה[[המנון פולין|המנון הפולני]] ("מארש דומברובסקי") הושר לראשונה בפומבי בתיאטרון של זגרב ב-[[4 בפברואר]] [[1835]], על לחן מאת פרדו ליוואדיץ'.