שעם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יהודי מהשומרון (שיחה | תרומות) מ ניסוח. תיקון תרגמת |
מ מישני --> משני |
||
שורה 9:
פעילי איכות הסביבה מעודדים את תעשיית השעם, שכן היא מתבססת על מקורות מתחדשים ותוצריה קלים ל[[מיחזור]]. בניגוד לתעשיות העץ האחרות, תהליך הייצור הייחודי של השעם אינו פוגע בעץ עצמו. קליפת העץ מתעבה כל שנה בכמה מילימטרים עד שהיא מגיעה לעובי הרצוי (בין 2 ל־5 ס"מ). כל עץ מקולף רק אחת לעשר שנים, ובין קילוף לקילוף נותנים לעץ להשתקם ולנוח. עץ השעם חי בסביבות 150 שנים דבר שמאפשר כ־15 קילופים בממוצע במהלך חיי עץ.
הדרישה לשעם הולכת וגדלה שכן יותר ויותר יין נמכר בבקבוקים ולא בסיטונאות. מכיוון שניתן לקצור את קליפת העץ רק כפעם בעשור, מחירו של שעם גמיש מאיכות גבוהה הוא יקר למדי. יינות זולים משתמשים לרוב בפקקים משעם זול באיכות נמוכה, בפקקי [[פלסטיק]], פקקי [[מתכת]] בעלי הברגה או סגרים אחרים אשר גם מונעים את טעם הלוואי הקל של השעם. פקקים סינתטיים לא מתייבשים ומתכווצים כפקקי השעם, ולכן אין צורך לאחסן את הבקבוקים בשכיבה כדי למנוע את [[חימצון]] היין.
==הכנת חומר הגלם==
לאחר שהעץ עובר את גיל עשר, מתים אחת לכמה שנים, בסוף החורף ובאביב, תאי רקמת השכבה החיצונית של גזע העץ אלון השעם, ה[[אפיתל]]. במקומם עולים תאים מרקמת תאים
==בבית החרושת==
[[קובץ:Sughero 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוצרי שעם]]
הקליפות המפורקות מועברות לבתי חרושת ומתייבשות במשך שישה חודשים. לאחר מכן הן מתבשלות בחום של 120 מעלות. הקליפות המעובדות עוברות לסוגי שימושים:
# אם קליפות העץ מיושרת במידה מספקת, נוצרים לוחות של שעם מקורי בעובי עד 10 ס"מ. הלוחות נחתכים על ידי תבניות של מכונות אשר יוצרות מהם פקקים לסוגיהם ומוצרים לנוי ולקישוט הבית.
|