חסידות חב"ד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 90:
עם פטירת ה"צמח צדק", ב[[י"ג בניסן]] [[ה'תרכ"ו]] ([[1866]]), הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות (בן נוסף, רבי יעקב, נפטר בחייו). הבן הבכור, רבי ברוך שלום{{הערה|נכדו רבי ברוך שניאור שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון וסבו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון.}}, סירב לקבל על עצמו אדמו"רות, אך שאר בניו התמנו כולם לאדמו"רים. צעיר הבנים, רבי [[שמואל שניאורסון]] (מהר"ש) נחשב לממשיך הרשמי של החסידות בעקבות פסיקת [[בית דין (הלכה)|בית דין]] שמונה לדון בנושא. ר' שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאחיו הקימו את חצרותיהם בערים שונות. רק שושלת האדמו"רים שבלובביץ' שרדה.
 
בנו השני של הצמח צדק, רבי [[יהודה לייב שניאורסון]] (המהרי"ל מקאפוסט) הקים את חצרו [[חסידות קאפוסט]]|חצרו ב[[קאפוסט]] (היום ב[[בלארוסבקאפוסט]]) ומרבית החסידים נהרו אליו. לאחר פטירתו, כחצי שנה אחרי אביו הצמח צדק, המשיך בנו רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]], שבין חסידיו המפורסמים נמנו רבי [[יוסף רוזין]] ("הרוגצ'ובר"). הוא נהג באדמו"רות עד פטירתו בשנת [[ה'תר"ס|תר"ס]] ([[1900]]), אז המשיכו במשותף אחיו רבי [[שלום דובער שניאורסון (מרציצה)|שלום דובער שניאורסון מרציצה]] (נפטר ב- [[ה'תרס"ח]] ([[1908]])) ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבוברויסק (נפטר ב- [[ה'תרפ"ג]] ([[1923]])). צאצאיהם לא קיבלו על עצמם את עול האדמו"רות ורוב החסידים חזרו לתנועת ליובאויטש{{הערה|שם=חזרה}}.
 
הבן השלישי, רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון]], הקים את חצרו ב[[ליאדי]]. אחריו המשיך בנו, רבי יצחק דובער, את השושלת, ולאחר מכן חצר זו התפרקה.