אבחון וטיפול באמצעות מנדלה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 46.19.86.168 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot |
קו מפריד בטווח מספרים, תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 6:
ה[[מנדלה]], שפירושה ב[[סנסקריט]] "[[מעגל]]" או "מרכז", היא [[דיאגרמה]] סימבולית, מעגל טיפוסי, בו יכול להיות [[ציור]], או סימן גרפי אחר. לאורך השנים השתמשו במנדלה ונתנו לה מגוון משמעויות סימבוליות בתרבויות שונות בעולם. ישנן תרבויות, בהן המנדלה מסמלת את תבנית הקיום, וכן מייצגת את ה[[מערכת]] שעל בסיסה מתקיימת ויזואליזציה של ה[[מדיטציה]]. בנוסף לכך היא מסמלת מקום מקודש וסגור, טוטאליות, את המיקרוקוסמוס, [[אינטליגנציה]] קוסמית ואיטגרציה. המנדלה מייצגת את רוח הקוסמוס ואת קיום העולם. ה[[ריבוע]]ים, שמופיעים בה לסירוגין, מייצגים עקרונות דואליים, אך גם משלימים של היקום, את שחזור הבריאה, ועלייתה של ה[[נשמה]] לשמיים. כמו כן, הם מייצגים את מרכז הכוח, שמותיר את האזור מאובטח מהשפעות עוינות. מרכז זה מתפקד כ[[השמש|שמש]] או כאמצעי לכניסה לשמיים.
צורת המנדלה מורכבת מחמש נקודות עיקריות: האחת במרכז, וארבע האחרות מסתובבות סביבה - משמאלה, מימינה, מעליה ומתחתיה. המרכז הוא סמל ל[[המודל הסטרוקטורלי#"האגו" (האני)|אגו]], שסובב סביב עצמו בזמן ובחלל. חמש נקודות אלו מייצגות, בין השאר, חמישה אלמנטים, הקשורים ב[[אישיות]]ו של האדם, או את חמשת ה[[בודהה (מושג)|בודהות]]. בנוסף הן מייצגות ב[[הינדואיזם]] את חמש ה'משפחות', המקבילות לחמשת הפנים של [[שיווה]]: המערב - לבן ,Sadyojāta (שם של שיווה, בריאה): צפון - צהוב ,Vāmadeva (שימור); דרום - שחור ,Aghora (התפרקות/התחדשות); מזרח - אדום ,Tatpuruṣa (הסתרת החסד); המרכז - ירוק, הפנים של Īśāna (גילוי החסד, הכוח היצירתי).
ה[[מקדש]] ה[[הודי]] אף הוא בנוי כמנדלה, ומסמל את היקום ברמות שונות. כמו כן, במבנה שערים או דלתות לארבע נקודות חשובות, המקבילות למספר הנקודות הקיימות סביב מרכז המנדלה.{{הערה|.Cooper, J.C. (1987). ''An Illustrated Encyclopedia Of Traditional Symbols''. Thams and Hudson}}
שורה 19:
דרך רעיון האינדיבידואציה הגדיר יונג את החיים כהשתוקקות לשלמות הפוטנציאלית הראשונית, ובשילוב עם הרעיון של "אחדות הניגודים", הוא טען, כי הדבר מכוון ומתבטא בציור המנדלה. על-פי יונג, השלמות הפוטנציאליות הראשונית מתבטאת ב[[סמל]]ים, שהאנושות השתמשה בהם מאז ומעולם; הם מבטאים אחדותיות, שלמות והשלמה, וניתן לראותם בסמלי הריבוע והמעגל.{{הערה|קרל גוסטב יונג, (1975). ''הפסיכולוגיה של הלא מודע''. דביר. תל אביב}} כמו כן, דמויות ארכיטיפיות, שלעיתים מופיעות באופן ספונטני בחלומות, בציורים ובתוצרי נפש אחרים, מצביעות בין השאר על מאבקו של האדם בין חלקים מנוגדים באישיותו. לטענת יונג, הבאת ניגודים אלה ביחד במנדלה, תרפא את האדם ותהפוך אותו לשלם יותר.
בתיאורו את תהליך יצירת המנדלה, שהיא [[ארכיטיפ]] של העצמי - מרכז מארגן שממנו יש גדילה נפשית, הזכיר שני מקורות כוח עיקרים: ה[[לא מודע]], שממנו מופקות הפנטזיות באופן ספונטני; וה[[חיים]], שהם [[מודעות]] [[אינטואיציה|אינטואיטיבית]] לעצמי.
=== תהליך היצירה התרפויטי ===
שורה 27:
ביצירת מנדלה קשה להבחין אם התהליך הוא בשליטת היוצר, או אם היא נעשית באופן ספונטני ללא תכנון מראש. [[משמעות]] יכולה להיווצר במצב עירני ומודע, או בצורה לא מודעת בשלב מאוחר יותר. צורות, קווים ויחידות גרפיות, מאפשרים יציאה ליצירת צורות נוספות. כמו כן הבחין יונג, שכל מנדלה שנוצרת היא ייחודית, ואין דומה לה, אלא אם כן היא הועתקה. המנדלה בשלמותה היא כ[[מטריצה]], שעליה ניתן להשליך חומר לא מודע, כשהמצייר יוצר לעצמו מעין "[[מבחן רורשך|רורשך]]" שלו. בנוסף הבחין יונג כי לכלל תהליך יצירת המנדלה יש איכות מרגיעה.
מתוך כך האמין יונג, שהמנדלה באיכותה מסייעת בעיקר למטופלים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]], בכך שהיא מספקת מסגרת לתוכן סימבולי מאורגן, ויוצרת הגנה מפיצול של הלא מודע. בנוסף טען, שכל ציור שיש בו אלמנט של מעגל, יסייע במניעת פיצולים שכאלה, ויעזור בחיבור כוחות נפשיים מנוגדים. בהתאם לכך, חלק מהמטפלים משתמשים במנדלות בשכיחות גבוהה במצבים כאוטיים ופסיכוטיים, המאופיינים בדיסאוריינטציה ו[[פאניקה]]. המנדלות מסייעות להסדיר את הבלבול, הן מביאות לסדר, ארגון ומלאוּת, ומטופלים בעצמם לעיתים קרובות מציינים את התועלת וההשפעה שלהן.
{{הערה|שם=Slegelis|Slegelis, H. M (1987). A study of Jung's mandala and its relationship to art psychotherapy. ''The Arts in Psychotherapy''. (14), 301-311}}
== מבנה המנדלה ומשמעותו במובן הגרפי והגאומטרי ==
המנדלה בצורתה העגולה, ובאלמנטים ה[[גאומטריה|גאומטרים]] המשולבים בה, מבטאת את רעיון השילוב בין תוכן לצורה. בצורתה המושלמת היא מאפשרת יציקת סמלים לא מודעים בתוך מבנה מסודר, [[סימטריה|סימטרי]], מאוזן והרמוני. הגאומטריה מעניקה למנדלה עקביות, כדי שיהיה ניתן להרחיב תוכן ומשמעות פסיכולוגית ופילוסופית{{הערה|שם=Slegelis}}{{הערה|שם= Harms|Harms, D. (2011). The geometry of mandala. ''Jung Journal: Culture& Psych''. (5), 84-101}}.
שורה 42:
ניתן להתבונן ב[[גאומטריה]] במנדלה בשני אופנים:
* במובן של [[גאומטריה פרויקטיבית]] (projective geometry): מסתכלים על הקווים שבמנדלה ככאלה המתרחבים מעבר לגבולות התצורה הגאומטרית. אז נוצרים ארבעה רבעים אנלוגיים למבנה העצמי. אנלוגיה גאומטרית זו נעה בתנועת שעון, משמאל לימין, כתהליך סיבתי, ממודעות עליונה של יום לתחתונה של לילה. זאת על פי תפיסתו של [[קאנט]], והתפיסה ה[[קופרניקוס|קופרניקנית]], בה המודעות נעה משמאל לימין, כתהליך סיבתי.
* במובן של "גאומטריה הפוכה" (על פי תפיסת הגאומטריה של [[יאקוב שטיינר]]): מסתכלים על היישור הפנימי הקוטבי ועל החיצוני, וככל שהיישור הפנימי הקוטבי קרוב למרכז, כך יהיה רחוק יותר היישור הקוטבי החיצוני. הרעיון בהתבוננות כזו הוא שככל שמתקרבים לליבת קיומו של הפרט, כך עוברים דרך חלקים מאורגנים יותר בנפש (הקשורים לתפקוד, ל[[מוסר]] ולשיפוט). הקוטב החיצוני, שמקביל לפנימי, מסמל אף הוא את החלקים המאורגנים של העצמי, וכאשר האדם נע לעבר קוטב חיצוני זה, הוא עובר תהליך של הרחבה באמצעות ה[[יצירתיות]]{{הערה|שם=Harms}}.[[קובץ:Illuatration of the Steiner invers polar geometry of the self.JPG|שמאל|ממוזער|180px|איור המדגים התבוננות במנדלה על פי הגאומטריה ההפוכה]]
שורה 89:
=== כלי הערכה מחקרי במנדלה - MARI Card test ===
[[קובץ:Kellogg-Mari-Test.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור המדגים את חלוקת השלבים ההתפתחותיים על פי קלוג]]
ג'ואן קלוג, אמנית ופסיכותרפיסטית יונגיאנית המטפלת באמנות, חקרה רבות את משמעויות הצבע ודרך העבודה איתו, ביצירה בכלל ובטיפול באמנות בפרט. במסגרת מחקריה פיתחה קלוג מודל אבחוני, המתייחס לצבעים בהתייחסות למבנה המעגלי של המנדלה. מודל זה הוא מודל התפתחותי פסיכולוגי, בו חילקה קלוג את שלבי ההתפתחות לשנים עשר שלבים, שלטענתה מתרחשים במהלך החיים הטבעי של ילדים ומבוגרים{{הערה|שם=Slegelis}}:
# חלל [[לא מודע]] (עמוק)
# אושר
# מבוך
# [[המודל הפסיכוסקסואלי#השלב האוראלי|השלב האוראלי]] - ההתחלה
# [[המודל הפסיכוסקסואלי#השלב האנאלי|השלב האנאלי]] - היעד
# [[המודל הפסיכוסקסואלי#השלב הפאלי|השלב הפאלי / אדיפאלי]] - מלחמת הדרקון
# [[המודל הפסיכוסקסואלי#השלב הגניטלי|השלב הגניטלי]]
שורה 107:
לשם הדגמה מתארת קלוג את הצבעים אדום, כחול וצהוב:
* [[אדום]] הוא צבע שמעודד פעילות [[מטבוליזם|מטבוליסטית]] ומצביע על בנייה, גדילה ומאבק. האדום מייצג את שלב ה[[ינקות]] וה[[ילדות]], את השלב האוראלי. כמו כן האדום מייצג את האני הראשון ואיתו הצרכים הראשוניים, שצריכים להיות מסופקים. האדום קשור למאבק לחיים.
* [[צהוב]] הוא הצבע המעורר. הוא מייצג את השלב האדיפאלי. בחלקו הוא הצבע של [[השמש]], ומשקף חלקים רציונליים של הנפש, למשל הוא שומר על הפנים שיהיו בני זיהוי, למרות יצירתם של [[תא]]ים חדשים בגוף האדם ומותם של הישנים.
* [[כחול]] יכול לייצג מימד של [[שחור]], בדומה למי ה[[אוקיינוס]], שמתכהים ככל שמעמיקים במצולות. הוא מייצג פעילות קטבולית של מטבוליזם, את הכוח שמעכל כדי לשחרר אנרגיה ומחפש מזון לצריכה. זהו כוח הלידה מחדש, כוח ההרס אשר מאפשר בנייה חדשה.
שורה 113:
שלושת הצבעים אדום, צהוב וכחול, נחשבים לשלושה כוחות שעובדים באופן סימולטני בגוף בזמנים שונים ובאיכויות שונות. הם מיוצגים בסקאלה של גוונים ובעוצמות שונות. למשל, השלב האנאלי, שבא לאחר השלב האוראלי (האדום), הוא בצבע [[כתום]] (ערבוב של אדום וצהוב); השלב הגניטלי מיוצג ב[[ירוק]] (ערבוב של כחול וצהוב).
בנוסף מציינת קלוג, שהמעבר מהשלב האדיפאלי לגניטלי גורם גם להתעוררותם של צבעים כמו אפרסק, ירוק בהיר, צבע הפנינה וצהוב בהיר, שיוצרים מעין פלטה של גוונים [[רומנטיקה|רומנטית]]. עוד היא טוענת, שכאשר ההתפתחות דרך שלבי הגדילה מופרת על ידי [[תאונה]] או [[מחלה]], אז ה[[המודל הסטרוקטורלי#"האגו" (האני)|אגו]] של האדם נופל לתוך גוונים חשוכים וכהים יותר. במקרה כזה, על המטפל לסייע למטופל לעורר צבעים בהירים יותר, וכך במקביל לתנועה המעגלית של המנדלה, חומרים קונפליקטואלים מועלים וסובבים, ובהדרגה מופחתים ומבוטלים. האפרוריות נעלמת, וההבעה הבהירה של הרגשות מופיעה. זו מראה על כוחות, אמביציה, אנדיבידואליזציה, החופש [[אהבה|לאהוב]], ולבסוף מוכנות להמשיך הלאה.
כאשר למשל אדום בהיר מופיע בשלב הרביעי (האוראלי) אצל אדם בוגר, הדבר יכול להוות אינדיקטור לרצון לשגשוג, והעדרו של צבע זה יכול להעיד על נושאים הקשורים בהישרדות וצרכים אוראליים. דוגמה נוספת היא שכאשר הצבע הכחול יופיע בשלב השמיני, שלב האינדיבידואציה והדיפרנציאציה, הדבר יכול להצביע על יכולת תקשורת עם אחרים באופן בוגר, פתיחות לשונית ואוטונומיה מלאה.
שורה 151:
=== טיפול ואבחון זוגי וקבוצתי באמצעות מנדלה ===
המנדלה ככלי אבחוני ואמצעי התערבות טיפולי, יכולה להיות בשימוש ב[[טיפול זוגי]] וב[[טיפול קבוצתי]].
את "המעגל הגדול" על פי קלוג וחלוקתו לארבעה רבעים, ניתן לראות גם בהיבט של יחסים [[זוגיות|זוגיים]], כאשר כל רבע במעגל מודגש, ומקבל התייחסות והערכה הקשורה ליכולת הזוגית{{הערה|שם=Kellogg}}.
המרכז והרבע השמאלי התחתון, הכולל זכרונות פרה-לידתיים מוקדמים של הגוף והשפעות [[הורות|הוריות]], הוא רבע שעשוי בקשר זוגי להשפיע על יכולת התגובה לשינויים ועל תחושת הביטחון באחר. הרבע השמאלי העליון, שמייצג בניית גבולות, המאבק שיונג מכנה "[[הצל (פסיכולוגיה)|הצל]]", התפתחות ה[[זהות מינית|זהות המינית]] והתשוקה ליחסים - הוא רבע שנוגע בתהליך הזוגי בהיבט של הגדרה עצמית, התפתחות זהות ה[[המודל הסטרוקטורלי#"האגו" (האני)|אגו]] והתחלה של מעורבות בעולם שמחוץ לפרט. הרבע הימני העליון מייצג את אחדות הניגודים, הזהות המינית, האגו של האני, ונושאים עכשוויים כמו [[יחסי עבודה]] ומטרות מחיי היום יום. לבסוף, הרבע הימני התחתון משקף תקופות של משבר, אובדן משמעות וויתור על תבניות התנהגות ישנות. על כל אלה ניתן להתבונן דרך הפריזמה הזוגית.
במחקר שנועד להעריך את טיב היחסים הזוגיים אצל זוגות הנמצאים ביחסים זוגיים לאורך זמן (
בנוסף, ניתן להשתמש בתרגילי מנדלה בקבוצה של מטופלים. במקרים אלה באה המנדלה ככלי טיפולי, שעל פי [[פסיכולוגיה הומניסטית|הגישה ההומניסטית]] מסייע במיקוד ותפקוד היחיד ביחסים אינטימיים. זאת בהתבסס על ספרות מחקרית, שמציינת שלוש שכבות בהתמקדות ביחסים (על פי [[גשטאלט]]):
שורה 162:
# דרישות אינהרנטיות לתפקוד ביחסים עצמם.{{הערה|שם=Frame}}
מנדלה יכולה להיות מצוירת במפגש של [[טיפול קבוצתי]], כאשר כל חברי הקבוצה יוצרים מנדלה משותפת. המשתתפים מתבקשים להישאר בגבולות המעגל, ומשתמשים במספר צורות וצבעים. בסוף תהליך היצירה המשותפת מתקיים דיון ומתאפשרת חקירה של המנדלה, בהתמקדות במשמעותה, ובהקשר לתפקוד הקבוצתי.
המנדלה בקבוצה מספקת שני יתרונות עיקריים: היא משמשת ככלי חקירה לתהליך תוך-פרסונלי של אינטימיות, ובנוסף היא מהווה מרכיב שמפעיל תהליכים קבוצתיים. שתי נקודות יתרון אלה מושגות על ידי:
*הצגת המנדלה של כל אחד מחברי הקבוצה, והסבר עליה.
שורה 181:
* הרבע הימני התחתון: "הפגיעות" של הפרט (Fear).
* הרבע השמאלי התחתון: "יצירתיות" (Creativity).
* המרכז מייצג את האמונות שלנו (Beliefs).
למנדלה ניתן לצקת מילים, צבעים, ותבניות. כל רבע במנדלה מספר סיפור וכל המנדלה מייצגת את השלמות של הפרט, את הסיפור השלם. תהליך זה אינו סטאטי. לדבריה של ג'נינגס, כל חלק יכול להתפתח ולהשתנות באספקטים שונים, ולהתפתחויות אלו השפעה הדדית{{הערה|שם=Sajnani}}{{הערה|שם= Jennings|Jennings, S. (2005). ''Creative Storytelling with Adults''. Speech Mark. 38-39}}{{הערה|שם= Jennings, S}}.
שורה 203:
# שישה ציורי מנדלה טיפוסיים, שנראו אצל מטופלים הלוקים בהפרעה. הציורים טיפוסיים אלה ניתן לראות אלמנטים פרמיטיביים כגון נקודות, כוכבים, עיגולים קטנים וקווים שבורים{{הערה|שם= Cox}}.
מתוך ההצלבה שנעשתה, נמצא שמטופלים הלוקים בהפרעה דיסוציאטיבית עסוקים בהתבוננות בחלקים הקשורים לעבר, בלא מודע, ופחות עסוקים בעצמי שלהם. בנוסף, ישנה התעסקות רבה בגבולות המנדלה, התעסקות שבאה לידי ביטוי בציור גבולות מטושטשים ומחוקים, או בגבולות נוקשים וחזקים. הדבר נובע בין השאר ממצב של איום מתמיד או [[התעללות]] שחוו מטופלים הלוקים בהפרעה במהלך הילדות.
הזהות הדיסוציאטיבית של הלוקה בהפרעה מורכבת מחלקים רבים של העצמי, והיא מופיעה באופן סימבולי בתוך המנדלה בשלב שמייצג אינטראקציה בקבוצה (השלב התשיעי אצל קלוג). שלב זה קשור ב"מעגל הגדול" למודעות בוגרת.
המחקר מציין כי קלינאים שמטפלים באנשים הלוקים בהפרעה דיסוציאטיבית, סבורים שעבודת אמנות כמו מנדלה מקלה על תחושת חוסר האינטגרציה שמופיעה אצל מטופלים אלה. כמו כן מציין המחקר, שהעבודה במנדלה מפנה את תשומת לבו של המטופל הלוקה בהפרעה אל מצוקותיו, ובכך מעודדת אותו להיעזר ב[[טיפול פסיכיאטרי]].
שורה 211:
== ביקורת ==
מחקרים שונים מתייחסים למנדלה ככלי אבחוני בטיפול, ואף לטעון כי צבע בכלל ובפרט במנדלה, יכול לסייע באבחון מצבים רגשיים. במחקרים אלו נטען כי המנדלה יכולה לספק הבנה פסיכולוגית ונפשית של מטופלים, ולהוסיף מקור הדרכה למטפל{{הערה|שם=Seong}}{{הערה|שם=Slegelis}}{{הערה|שם=Lev-Wiesel}}.
במחקרים שמצביעים על קשר בין צבע למצבים רגשיים, נמצא בין השאר, כי צבעים חמים יעודדו רגשות אקטיביים, כמו כעס ומתח, וצבעים קרים יכולים לעורר רגשות רגועים ושקטים כמו עצבות ועייפות{{הערה|שם=Kellogg}}{{הערה|שם= Kersten|Kersten, A, Van der Vennet, R. (2010). The impact of anxios and calm emotional states on color usage in pre-drawn mandalas. ''Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association''. 27 (4), 184-189}}. למרות זאת, נמתחת ביקורת על המנדלה כאמצעי אמין לאבחון.
מבקרי הכלי, ואף אלו העושים שימוש בו, טוענים כי אמצעי זה הוא מוגבל{{הערה|שם=Cox}}{{הערה|שם=Elkis-Abuhoff}}. הטענה הרווחת היא שהשימוש בצבע קשור יותר להעדפות אישיות סובייקטיביות ולזכרונות, מאשר למצבים רגשיים{{הערה|שם=Kellogg}}{{הערה|שם=Seong- in Kim}}.
| |||