פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 24 בתים ,  לפני 10 חודשים
החלפה (בגיל), קישור פנימי, הגהה
 
===בבית הספר החקלאי מקווה ישראל===
בשנת [[1896]], בהיותו בןבגיל 13, עלה[[עלייה בגפולארץ ישראל|עלה לארץ- ישראל]] בגפו כדי ללמוד חקלאות בבית הספר [[מקווה ישראל]], שם למד חמש שנים. היה פעיל בחוג לדרמה, השתתף בהצגות התלמידים בצרפתית והיה הראשון אשר העלה על הבמה בעברית את מחזהו של [[מולייר]] "[[רופא בעל כורחו]]", בתרגומם של [[דוד ילין]] וה[[אגרונום]] א.י. איינהורן.{{הערה|שם=מילאה|{{מדריך לתיאטרון|845}}.}}
 
בתום לימודיו אסר [[האימפריה העות'מאנית|השלטון העות'מאני]] ליישב את תלמידים בארץ ולפיכך החליט לעזוב את החקלאות ולהקדיש את חייו לחינוך והוראה. לשם השלמת לימודיו בחינוך נסע ל[[שווייץ]] ללמוד ב[[אוניברסיטת ז'נבה]]. הוא למד מדעי הפדגוגיה, פסיכולוגיה, [[ספרות]] ואמנות התיאטרון. במשך שנות לימודיו עסק עם חבריו, הפרופסור [[חיים ויצמן]] ו[[צבי אברסון]], בהפצת הרעיון הציוני בקרב יהודי שווייץ. למטרה זו ייסדו החברים את אגודת הסטודנטים "[[השחר (אגודה ציונית)|השחר]]". כמו כן פרסם מאמרים רבים בעיתונים הצרפתים על ארץ ישראל וסבלות היהודים ב[[רוסיה]].{{הערה|שם=תדהר}}
 
===סופר ופובליציסט===
כתב מאמרים רבים שפורסמו בעיתונים העבריים בארץ-ישראל, "[[האור]]", "[[הצבי]]", "[[דואר היום]]" ו"[[הארץ]]". מאמרו הראשון בעיתון בארץ-ישראל פורסם בעיתון "הצבי" של [[אליעזר בן-יהודה]].{{הערה|שם=תדהר}} במאמר זה קרא לצעירים בארץ-ישראל לשנס מתניים לבניין הארץ:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כוחות חדשים צריכים לנו, צעירים אשר לבם עוד לא נתיבש כל כך ושאיננו נוטה לעצבות. זקנינו כבר עיפו מרוב עבודה וידיהם כבר רפו, ונחוצים לנו צעירים שהתקוה חיה בקרבם, צעירים שלבם חם ודמי עלומים דופקים בעורקיהם, צעירים בעלי רוח כביר ואמיץ, אשר לא יחתו מפני כל. [...] האם אין צעירים במושבות? למה תחכו, אחי? הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים.{{הערה|ח. בלומברג, [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZV%2F1900%2F09%2F07&id=Ar00206&sk=0548C9AB אגודת צעירים], '''הצבי''', 7 בספטמבר 1900.}}}}
==משפחתו==
[[קובץ:Grave of Yehudit & Haim Harari.JPG|250px|ממוזער|שמאל|קבר יהודית וחיים הררי ב[[בית הקברות טרומפלדור]]]]
בן זוגה של המחנכת והסופרת [[יהודית הררי]]. הם נפגשו לראשונה כשהוא היה בן 15 והיא בת 13. ב-[[1907]] הם נישאו. כשהתארסו, בירך אותם המורה והסופר [[ישראל טלר|ישראל הלוי טלר]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ישאו הרים שלום לשני ההרים, הר הפרחים והר הברזל, הלא הם מר חיים הררי והגברת יהודית איזנברג המאורשים, היה יחד ההר הר חמד אלהים, נוה צדק, הר הקודש.{{הערה|ישראל לוי טלר, '''השקפה''', 24 באוקטובר 1906.}}}}
בחיי [[נישואים|נישואיהם]] ניהלו מערכת יחסים החותרת לשוויון בין בני הזוג.{{הערה|[[מרגלית שילה]], [https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_118.2.pdf פרטי כציבורי: איטה ילין ויהודית הררי כותבות אוטוביוגרפיה], '''קתדרה''' 118 (תשס"ו), עמ' 41-66.}} בספרה "בין הכרמים" שהופיע ב-[[1948]] גוללה יהודית הררי את סיפור חייה למן היותה נערה ועד חייה הבוגרים, כאשר במרכזו סיפור אהבתם של חיים הררי ויהודית, וכפי שהם מכונים בספר: "זיו" ו"טליה". שמות בני המשפחה הוסוו בשמות שאולים, אך היא הבהירה בהקדמה כי הסיפור נכתב על פי יומנים, מכתבים ומסמכים שנשתמרו בארכיון המשפחה.{{הערה|[[יהודית הררי]], '''בין הכרמים''', הוצאת דביר, 1948.}}