נצרות קתולית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לנוצרים
הגהה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 112:
ישנן שתי דרכים להכריז על אדם כקדוש אשר התפתחו לאורך ההיסטוריה של [[הכנסייה]] הנוצרית. האחת היא היותו [[מרטיר]] והשנייה על פי מידת המוסריות והניסים שהאדם ביצע.
פולחן הקדושים התפתח עוד מראשית ה[[נצרות]] על ידי הכנסייה אשר קידשה [[מרטיר]]ים שהיו אנשים שקיפחו את חייהם למען האל, וסביבם התפתח [[פולחן קברי קדושים]], והשראה לסיפורי קדושים.
במהלך מרוצת השנים המשיכה הכנסייה להכריז על קדושים מקומיים על מנת לזכות בנאמנות האוכלוסייה המקומית, והעלאת וחיזוק השייכות של הקהילה לדת הנוצרית. ברוב המקרים נתפסים הקדושים כמעין דרך נוספת שאיתה ניתן לתקשר בצורה מקורבת יותר לאל על ידי [[תפילה]] לקדוש, קיום [[חגי קדושים|חג]] לכבוד הקדוש, [[עלייה לרגל]] לקבר שלו ותפילה לשרידיו. לרוב הקדושים מיוצגים על ידי [[איקונין]]. [[שרידי קדושים]] הם חפצי פולחן עיקריים אשר מייצגים את הקדוש בימי הבייניםהביניים והם כיום נחשבים לחפצי קודש יקרי ערך בידי הנוצרים המאמינים אשר רואים בשרידי הקודשיםהקדושים כמסוגלים להעניק סגולה ולבצע ניסים.
סיפורי הקדושים חוברו ברובם במאה ה-13 בספר הקרוי [[מקראת הזהב]].
חגם של כל הקדושים מצוין ב-1 בנובמבר ב[[יום כל הקדושים]].