ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג) (דיון)
הוסר משפט חסר פשר
שורה 10:
ב[[פסק דין ווטקינס נגד ארצות הברית]] ([[1957]]) זיכה [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] אדם בשם ג'ון ווטקינס מעבירה של ביזוי הקונגרס בשל סירובו להשיב על שאלות הוועדה בדבר אנשים המוכרים לו כקומוניסטים. בית המשפט העליון (הנשיא [[ארל וורן]]) קבע כי לקונגרס לא הייתה סמכות לחקור עניינים אישיים של הפרט, וכי לווטקינס לא ניתנה הזדמנות ל[[הליך הוגן]] (בהתאם ל[[התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית|תיקון החמישי לחוקה]]), מאחר שההשלכות הפליליות של סירובו לענות על השאלות לא היו ברורות לו בעת המעשה, ומשום שמטרת החקירה לא הייתה ברורה דיה בזמן עדותו. לפיכך ווטקינס לא יכול היה להיות מודע לרלוונטיות השאלות, שהיא אשר הופכת את השתיקה לעוון לפי סעיף האישום בו הורשע, ועל כן זוכה.
 
בעקבות נפילתו של מקארתי, יוקרתה של הוועדה הלכה וירדה ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] המאוחרות. ב-1959, הנשיא לשעבר הארי טרומן הוקיע את הוועדה כשאמר שתיאר אותה כ-{{ציטוטון|הדבר הכי אנטי-אמריקאי במדינה כיום}}{{הערה|Stephen J. Whitfield (1996), '''The Culture of the Cold War''', The Johns Hopkins University Press, p. 124}}. הוועדה איבדה את מרבית מעמדה עם התקדמותבמהלך [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כאשר יותר ויותר הפכה ליעד של [[סאטירה|סאטיריקנים]] ושל הדור החדש של האקטיביסטים הפוליטיים. בשנות ה-60 המאוחרות הוועדה זימנה ואיימה על כמה ממנהיגי [[תרבות הנגד]]. בניסיון להמציא את עצמה מחדש, בשנת 1969 שם הוועדה שונה ל"הוועדה לביטחון פנים"{{הערה|Staples, William G. (2007), '''Encyclopedia of Privacy''', Greenwood Press, p. 284}}. כשהוועדה פורקה על ידי בית הנבחרים בשנת 1975, החליפה אותה [[ועדת בית הנבחרים למערכת המשפט]] (United States House Committee on the Judiciary).
==לקריאה נוספת==
{{ltr|