אזור עמידות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (, צ'ארלס, ראו גם=, מסוי, ארצות הברית, גאוגר, ]]), קו מפריד בטווח מספרים, ויקישיתוף בשורה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 19:
הניסיונות הראשונים ליצירת שיטה לסיווג אזורים גאוגרפיים על פי עמידות צמחים נעשתה על ידי שני חוקרים ב[[ארבורטום]] ע"ש ארנולד ב[[בוסטון]]: הראשון פורסם בשנת 1927 על ידי אלפרד רידר, <ref>{{Cite journal|title=Rehder's Manual of Cultivated Trees and Shrubs|last=Fernald|first=M. L.|date=1927|journal=Rhodora|issue=339|editor-last=Rehder|editor-first=Alfred|volume=29|pages=48–51|jstor=23298457}}</ref> והשני על ידי דונלד ויימן בשנת 1938. <ref>{{Cite book|url=https://books.google.com/books/about/Hedges_Screens_Windbreaks.html?id=IXPZAAAAMAAJ|title=Hedges, Screens & Windbreaks: Their Uses, Selection and Care|last=Wyman|first=Donald|date=1938|publisher=McGraw-Hill|language=en}}</ref> מפת ארנולד זכתה לעדכונים בשנים 1951, 1967, ולבסוף 1971, אך מאז הופסק בה השימוש.
מדד העמידות של מחלקת החקלאות של ארצות הברית החלה בארבורטום הלאומי האמריקאי [[וושינגטון די. סי.|בוושינגטון]]. המפה הראשונה פורסמה בשנת 1960, ותוקנה בשנת 1965. במדד המקורי נעשה שימוש בטווח של 10 מעלות פרנהייט, ובהדרגה הוא הפך לכלי נפוץ בקרב גננים אמריקאים.<ref name=":0">{{Cite news|url=https://www.plantdelights.com/blogs/articles/plant-hardiness-zone-maps|title=History of Plant Hardiness Zone Maps - The Rest of the Story|work=Plant Delights Nursery|access-date=
מפת אזורי העמידות של ארצות הברית תוקנה ופורסמה מחדש ב-1990 עם נתוני אקלים עדכניים, וסולם העמידות חולק לאזורי משנה בטווח של 5 מעלות פרנהייט, כך שכל אזור מקורי חולק לשניים: אזור a ו- b.
בשנת 2003, החברה האמריקאית להורטיקולטורה (AHS) פרסמה טיוטת מפה מתוקנת, תוך שימוש בנתוני טמפרטורה שנאספו מיולי 1986 עד מארס 2002. במפה משנת 2003 אזורים רבים מוקמו בערך בחצי דרגה גבוה יותר בסולם (חם יותר), מן המפה שפורסמה בשנת 1990. הסוקרים ציינו כי מפת 2003 נראתה דומה יותר למפה המקורית שפרסמה מחלקת החקלאות בשנת 1960. יוזמי המפה טענו כי במפה החדשה ניתן לבצע הבחנות עדינות יותר לאזורי עמידות, כך למשל, לזהות [[אי חום עירוני|איי חום עירוני]] ידי הצגת אזורי מרכז ערים במספר ערים (למשל, [[בולטימור|בולטימור, מרילנד]], [[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]], [[אטלנטיק סיטי|אטלנטיק סיטי, ניו ג 'רזי]] ) כאזורים חמים יותר בדרגה אחת מאשר סביבתם. המפה לא כללה את אזורי המשנה אשר פורטו במפת מחלקת החקלאות משנת 1990, עובדה שספגה ביקורת של ארגוני גננים ומעצבי נוף בשל גסות הפרטים במפה המתקבלת. משרד החקלאות האמריקאי דחה את הצעת הטיוטה של מפת 2003 ויצר מפה משלו בפורמט ממוחשב אשר אומץ על ידי החברה האמריקאית להורטיקולטורה. <ref>{{Cite web|url=http://ahsgardening.org/gardening-resources/gardening-maps/hardiness-map|title=USDA Hardiness Zone Map|accessdate=
בשנת 2012 עדכנה מחלקת החקלאות האמריקאית את מפת אזורי העמידות על בסיס נתוני מזג אוויר שנאספו בין השנים 1976–2005. שימוש בנתוני אקלים שנאספו בפרק זמן ארוך יותר איפשר מתן משקל מתאים לתנודות קיצוניות של מזג האוויר משנה לשנה.<ref name="USDA">{{Cite web|url=http://planthardiness.ars.usda.gov|title=USDA Plant Hardiness Zone Map, 2012|accessdate=
=== מגבלות השיטה ===
שורה 38:
בעיה נוספת שאינה מוצאת ביטוי במדד העמידות היא כי צמחים רבים עשויים לשרוד באזור מסוים, אולם לא יפרחו אם אורך היום אינו מספיק או אם נדרשת להם תקופת [[קיוט (בוטניקה)|קיוט]] שאינה קיימת באותו אזור.
קיימים נתונים רבים אחרים של אקלים בהם חייבים להתחשב חקלאים, גננים או מעצבי נוף, כגון לחות, משקעים, סופות, עונות גשמים ותקופות יבשות, ושיקולים הנקבעים על פי אתר השתילה, כגון סוג קרקע, ניקוז קרקע ושימור המים בקרקע, גובה מי התהום שיפוע הקרקע ביחס למהלך השמש, תנאי צל טבעיים או מלאכותיים, שלג, קרה ורוח ועוד. טמפרטורת המינימום השנתית באזור מסוים היא מדד שימושי, אך מהווה בסופו של דבר רק נתון אחד מבין נתונים רבים לקביעת שגשוג הצמח ולהישרדותו.<ref name="planthardiness.ars.usda.gov">{{Cite web|url=http://planthardiness.ars.usda.gov/PHZMWeb/About.aspx|title=About {{!}} USDA Plant Hardiness Zone Map|accessdate=
== ראו גם==
|