מתקן החקירות בזכרון יעקב – הבדלי גרסאות

 

עדות השבוי גדעון ארנהלט שנפל בשבי ב[[מוצב החרמון]]:

:בבית ההבראה בזכרון יעקב חקרו אותנו בצורה נבזית. אף לא פעם אחת שאלו אותי איך אני מרגיש. כל מה שהם רצו לדעת היה מה אמרתי. לא האשימו אותנו בצורה ישירה, אבל החקירה הייתה משפילה וקשה. לא היו לי רגשי אשמה על כך שנכנעתי ונפלתי בשבי. השוו אותנו באופן בולט ל[[אורי אילן]], (נפל בשבי הסורי ב-[[8 בדצמבר]] [[1955]], התאבד בכלא וכתב על פתק: '''לא בגדתי'''). הייתה לי הרגשה מאד ברורה שבצה"ל היו יותר מרוצים אילו לא היינו חוזרים מהשבי. יותר פשוט לצה"ל להתמודד עם נפילת חייל מאשר עם נפילתו בשבי. גם לא צריך להתמודד עם אנשים, וגם לא עם הפשלות שצה"ל עשה. מי שנהרג – משלמים כסף למשפחתו, אבל מי שחוזר מהשבי, צריך לטפל בו. לא חשבו על זה ולא ידעו איך להתמודד עם זה."{{הערה|1=אירית ארד, [http://www.erim-pow.co.il/article.php?id=82 צה"ל ומשרד הביטחון אכזבו בגדול] אתר עמותת [[ערים בלילה]].}}