המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קישור לטיפול בחמצן
שורה 191:
בראשית הדרך נעזרו בסימוני הדגלים של האמריקאים, ומשהסתיימה שורת הדגלים, שינו את כיוונם ב-15° כדי להגיע אל קו האורך 140°, שבו ימשיכו עד שיאתרו את עקבות כלי הרכב של הילארי. מדידותיהם גילו, כי הקוטב הגאוגרפי נמצא בתוך אגן קרח ברוחב של כ-80 ק"מ בין שני גושי סלעים. ב-27 בחודש הגיעו אל מטען שאנשי הילארי השאירו מאחוריהם כדי להקל על הטרקטורים בתנאי הגובה הרב והשלג הרך.
 
ג'פרי פראט לקה בהרעלת [[חד תחמוצת הפחמן]], ומצבו הקשה חייב טיפול מיידי בחמצן, בכמויות שעלו על המלאי שהיה לקבוצה, והעברתו אל גובה פני הים. פוקס שלח מברק אל הילארי בבקשה שיפנה אל האמריקאים לברר, אם יוכלו לשלוח מטוס נפטון לחלץ את החולה ולהטיסו אל גובה פני הים. שני מטוסי נפטון אכן הגיעו, ובאחד מהם רופא מומחה להרעלות חד תחמוצת פחמן, אך תנאי השטח היקשו על נחיתתם ועל כן הצניחו בינתיים שני מכלי חמצן גדולים. הטיפולה[[טיפול בחמצן]] שיפר את מצבו של פראט וכבר ב-30 בינואר 1958 יכול היה לחזור לעבודתו. בימים הבאים התקדמה המשלחת במהירות על פני שטח נוחים, אבל שורת תקלות בטרקטורים עיכבו אותם, וכן שורות בתרונים עמוקים ורחבים. ב-7 בפברואר, לאחר מסע מתיש ומסוכן, הגיעה הקבוצה אל מצבור 1100, שציין, בנקודת אורך '58 82° דרום ורוחב '02 146° מזרח ובגובה 2550 מטרים את ראשית קו האספקה, שהונח למענה מעברה השני של היבשת. עד אז עברה הקבוצה 838 ק"מ מהקוטב, כ-55 ק"מ בממוצע ליום. הילארי, שהיה אמור להצטרף אליהם שם בטיסה, לא יכול היה להמריא מבסיס סקוט בגלל תנאי מזג האוויר. סוכם, שקבוצת פוקס תמתין במצבור עד לבואם של שני חתולי השלג שהתעכבו לשם תיקונים בדרך, אך אם לא ישתפר מזג האוויר בבסיס סקוט עד בואם, ימשיכו בדרכם והילארי יפגוש אותם בדרך. את ההפוגה במסע ניצלו הן לטיפול חיוני בשן חולה של פוקס, אומנם בתנאים פרימיטיביים אך בהצלחה מלאה, והן לחידוש צידה ודלק מן המצבור. מזון אומנם לא חסר להם, אבל במצבור המתינו להם גם ממתקים ופירות מיובשים, ששימחו את לבם.{{הערה|פוקס, "מסע הקוטב הדרומי", 244-234}}
{{חלונית
|רוחב =32em