בדיקת חמץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
|||
שורה 5:
==מקור המצווה==
מדין ה[[תורה]] אסור שיהיה ברשות האדם חמץ בפסח, כפי שנאמר: {{הדגשה|מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, 'וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ'|שמות יג ז|ספר שמות, פרק י"ג, ז'}}, ובפסוק נוסף: {{הדגשה|שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּ'''בָתֵּיכֶם'''.|שמות יב יט|ספר שמות, פרק י"ב, י"ט}}. כמו כן התורה מצווה על האדם "להשבית" את החמץ שברשותו לפני הפסח: {{הדגשה|אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם.|שמות יב טו|ספר שמות, פרק י"ב, ט"ו}} (ה"יום הראשון" הוא [[ערב פסח|ערב הפסח]], [[י"ד בניסן]] לפני הצהרים). למרות [[מצוות]] אלו, נאמר ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]]{{הערה|1=פסחים ד ב.}} שבדיקת חמץ אינה חובה [[דאורייתא|מן התורה]], שכן מהתורה מספיק לבטל בלבד (ביטול חמץ הוא הכרזה כי האדם רואה בחמץ שברשותו דבר בטל וחסר ערך, כעפר הארץ), ובזה יוצאים ידי חובת ביעור. אמנם כאשר לא נעשה 'ביטול', נחלקו [[ראשונים|הראשונים]] האם ישנה חובה מן התורה לבדוק את החמץ: יש מן הראשונים
אך כמה ראשונים מבהירים, שאף שניתן [[מדאורייתא]] לבער את החמץ על ידי ביטולו, תיקנו חכמים חובה לבדוק את החמץ . שלשה טעמים נתנו לתקנה זו: האחד
לעומת התלמוד הבבלי, ה[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] סומך את מצוות בדיקת החמץ על פסוק מהתורה: "ושמרתם את המצות - אם אינו עניין לאכילת מצה תנהו עניין לביעור חמץ" (הירושלמי אף מסמיך את זמן הבדיקה למקרא).{{הערה|1=ירושלמי, פסחים פ"א ה"א.}}
|