קלף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Hexagone59 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Hexagone59 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 11:
==היסטוריה==
לפי [[פליניוס הזקן]], מלך [[פרגמון]] הכניס את הקלף לשימוש במאה ב-2 לפני הספירה, לאחר [[אמברגו]] שהוטל על-ידי ה[[מצרים]] על יצוא פפירוס. המצרים חששו שספריית פרגמון תעלה על [[הספרייה הגדולה של אלכסנדריה]]. אמנם הקלף היה ידוע לפחות אלף שנה קודם אך עיבודו השתכלל בספריית פרגמון וממנה קיבל את שמו הלועזי: pergamena עור מפרגמון (
==ייצור==
מסירים מעור הבהמה את השומן, הגידים והשרירים כדי שישאר העור בלבד. טובלים אותו באמבט [[סיד]], חובטים בו ובעזרת סכין מסירים שאריות פרווה ובשר. לאחר-מכן מרדדים, מקרצפים ומלבינים את העור בעזרת [[פומיס|אבן ספוג]] ואבקת [[גיר]]. ניתן אז להבחין בין הצד של הפרווה (צרפתית גם: צד הפרח) לצד הבשר. הקלף נחתך לדפים. ניתן לכתוב על שני צדי הקלף. איכות החומר (עובי, גמישות, חלקות, מרקם, צבע... ) משתנה בהתאם לבהמה.
לפי חישובים, לכתבי-יד בני 200 עד 250 דפים בגודל גדול (גובה של יותר מ 400 ממ) היו צריכים 100 עד 125 עורות כבש. [[תנ"ך]] מלא הצריך 650 כבשים.
הדפים היו בגדלים שונים:
le volumen est un ensemble de feuilles cousues les unes aux autres et forme un rouleau (utilisé jusqu'au ive-ve siècle). On le retrouve encore très souvent au xve siècle, par exemple en Bretagne, pour servir à la longue rédaction des procès,
le codex (utilisé à partir du ier-iie siècle) est un ensemble de feuilles cousues en cahiers et peut être considéré comme l'ancêtre du livre moderne.
Les parchemins en peau de veau mort-né, d'une structure très fine, sont appelés vélins. Ils diffèrent des parchemins par leur aspect demi-transparent. Ils sont fabriqués à partir de très jeunes veaux, les plus beaux et les plus recherchés provenant en général du fœtus.
Le parchemin est un support complexe à fabriquer, cher, mais extrêmement durable. Si les papiers habituels jaunissent en quelques années, on trouve aux archives nationales quantité de parchemins encore parfaitement blancs, et dont l'encre est parfaitement noire. Aussi, il offre l'avantage d'être plus résistant et permet le pliage. Il fut le seul support des copistes européens au Moyen Âge jusqu'à ce que le papier apparaisse et le supplante. À la fin du xive siècle, il est utilisé essentiellement pour la réalisation de documents précieux, d'imprimés de luxe ou encore pour réaliser des reliures.
Vélin datant de 1638
Feuillet du Coran bleu provenant à l'origine de la bibliothèque de la Grande Mosquée de Kairouan (en Tunisie) ; écrit en coufique doré sur du vélin teint à l'indigo, il date du xe siècle. Certains feuillets du Coran bleu sont actuellement conservés au musée des arts islamiques de Raqqada en Tunisie4.
Support onéreux, on évitait de le gaspiller. Aussi, on réparait les peaux abîmées avec du fil et on réutilisait les vieux parchemins après que l'écriture en avait été grattée : on les appelle les palimpsestes.
==מוזיקה==
הקלף משמש לכיסוי גוף [[כלי מיתר]] כמו [[רבאב]], [[טאר]], [[שמיסן]], ו[[קורה (מוזיקה)|קורה]]. אופן מתיחת הכיסוי קובע את עוצמת הצליל. ב[[כלי ההקשה|כלי הקשה]] כמו [[תוף מרים]], [[טאבלה]], [[דג'מבה]] ו[[דרבוקה]] הקלף משמש כיריעה.
| |||