אם הבנים שמחה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 6:
הרב טייכטל סובר שהדרך בה עם ישראל ישוב לה' ויגאל היא קיום מצוות ישיבת ארץ ישראל. הוא משווה את הרצון להיגאל בלי לעלות לארץ ישראל לרצון להוליד ילדים בלי לישא אשה. לדעתו השואה באה כעונש על ההתכחשות לארץ ישראל, והיא מהווה קריאת התעוררות לעזוב את הגלות. בספר הוא מרבה ללמד זכות על הציונים המיישבים את ארץ ישראל ומביאים במו ידיהם את הגאולה. עם זאת הוא מדגיש שאין בדבריו כדי להצדיק את העובדה שאינם שומרים תורה ומצוות, וקורא להם לשוב לדת. במקביל, הוא קורא לשומרי המצוות לשוב לארץ ישראל ובכך לשנות את אופיה החילוני.
 
הוא מרבה להתבסס על דברי החת"ם סופר ובפרט על דבריו<ref>{{הערה|חידושי חת"ס מסכת סוכה, דף לז ד"ה "אתרוג הכושי"</ref>}} שכל מלאכה שיש בה משום יישוב העולם נחשבת בארץ ישראל כמצוות עשה דאורייתא. בעקבותיו מדמה הרב טייכטל את עבודת הקרקע ושאר עבודות המסייעות לבניין הארץ - להנחת תפילין<ref>{{הערה|פרק ג' פסקה לב</ref>}}.
 
הרב טייכטל, לאחר שהסיק את מסקנותיו, הגיע לעיירה ב[[הונגריה]] וסיפר ב[[בית הכנסת]] סיפור אודות אישה אלמנה שהייתה ממונה להעיר את היהודים ל[[סליחות]] והדבר היה קשה עליה. אחד היהודים החילוניים בעיירה ניגש אליה, והציע להחליפה בדפיקה על דלתות הבתים בשעת בוקר מוקדמת. האישה הסכימה, וכך זה נעשה. אולם כשעבר אותו "חילוני" בבתים, לא הסכימו היהודים לקום בגלל יהודי שאוכל [[חזיר]]. בבוקר תמה רב העיירה על העדרם של תושבי העיירה. וכאן, מסופר על הרב טייכטל, "פרץ הרב טייכטל בדמעות, וצעק: נכון שהציונים מחללים [[שבת]] וכדומה, אבל הם עוררו את העם וצעקו: 'צאו מתוך ההפיכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא ב[[ארץ ישראל]]', ואילו אנו לא שמענו". הוא סיים את דבריו במילים הבאות: "הלוואי שנזכה לתקן את העיוות, וה' יקבל אותנו בארץ המובטחת".