טעמי המקרא – הבדלי גרסאות

בספרי ה[[תורה]] הכתובים על [[קלף (יהדות)|קלף]] ומשמשים ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] לא מופיעים סימני [[פיסוק]] או חלוקה ל[[פסוק]]ים{{הערה|1=ואם יכתבו - יפסלו את הספר. [[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]] רעד ז}} (למעט חלק מספרי התורה של [[יהדות תימן|העדה התימנית]], בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, הנחקקים על גבי הקלף). המסורת היהודית העבירה בעל־פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעיתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקות, כדוגמת המחלוקת ב[[תלמוד|גמרא]]{{הערה|1=[[מסכת קידושין|קידושין]] ל, א; [[מסכת נדרים|נדרים]] לח, א}} אודות חלוקת הפסוק {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־ה'}} ({{תנ"ך|שמות|יט|ט|קצר=כן}}) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת ה[[ניקוד]] והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה.