פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 8,209 בתים ,  לפני 10 חודשים
[[טעם|טעמו]] של התפוז נע בין [[מתוק]] ל[[חמוץ]]. את טעמו החמוץ מעניקה לו, כמו לכל [[פרי הדר|פירות ההדר]], [[חומצה ציטרית|החומצה הציטרית]]. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את [[מיץ|מיצו]]. לתפוז [[קליפה]] מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט, ויש המייחסים לקליפה סגולות רפואיות{{דרושה הבהרה|סיבה=אלו סגולות? ומקור}}, והלבנת שיניים{{הערה|{{Ynet|ד"ר יהודית יסקין|לצחצח עם מלח: השיטות הטבעיות לשיניים לבנות|4400224,00||סופית=}}}}. היא יכולה לשמש גם להכנת [[ריבה]], או חטיף מתוק (קליפות תפוזים מסוכרות). הקליפה מורכבת משני חלקים או מרקמים: שכבה לבנה דקיקה העוטפת את הפרי ונקראת לבנה (החלק הפנימי של הקליפה) ובלועזית: אלבדו ושכבת הקליפה החיצונית שהיא מחוספסת עד גבשושיתית, קשה וכתומה.
 
תפוז (ראשי תיבות של תפוח זהב) הוא מין של עץ מסוג הדרים. פרי התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. הוא עגול, וצבעו כתום. לרוב, השם "תפוז" יתייחס לפרי, והעץ יקרא "עץ התפוז".
== מקור השם ==
עצי תפוז הובאו לישראל לפני מאות שנים, כנראה בידי סוחרים פורטוגליים, ומכאן נגזר שמם הערבי "בֻּרתֻקאל" (שיבוש של המילה [[פורטוגל]]).
 
התפוזים גדלים באקלים סובטרופי ובאקלים ים-תיכוני ונפוצים בכל רחבי העולם בישראל קיימים במקומות לחים.
בראשית המאה ה-20 כונה הפרי ב[[עברית]] בפי ראשוני המתיישבים '''תפוח זהב''', שם שניתן לו בהשראת הכתוב "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" ({{תנ"ך|משלי|כה|יא|קצר=כן}}), אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשויים [[זהב]], ובזכות דמיונו ל[[תפוח|תפוח עץ]] ו[[צבע]]ו ה[[זהב (צבע)|זהוב]]. בשנות ה-30 הציע הבלשן [[יצחק אבינרי]] [[נוטריקון|לנטרק]] את [[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] '''תפו"ז '''(כלומר: לקרוא אותם ככתיבם).
 
טעמו של התפוז נע בין מתוק לחמוץ. את טעמו החמוץ מעניקה לו, כמו לכל פירות ההדר, החומצה הציטרית. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את מיצו. לתפוז קליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט, ויש המייחסים לקליפה סגולות רפואיות[דרושה הבהרה], והלבנת שיניים[1]. היא יכולה לשמש גם להכנת ריבה, או חטיף מתוק (קליפות תפוזים מסוכרות). הקליפה מורכבת משני חלקים או מרקמים: שכבה לבנה דקיקה העוטפת את הפרי ונקראת לבנה (החלק הפנימי של הקליפה) ובלועזית: אלבדו ושכבת הקליפה החיצונית שהיא מחוספסת עד גבשושיתית, קשה וכתומה.
חידוש המילה תפוז גרר אחריו התנגדויות רבות בקרב מחדשי השפה העברית. הסיבה במקרה זה, לא הייתה בשל משמעותו של השם כמו במילה [[עגבנייה]], אלא בגלל התעוזה הלשונית - בעברית אין מילים רבות שנולדות מצרוף של שתי מילים (כגון צלמוות ובליעל), והשימוש ב[[הלחם בסיסים]] לא היה מקובל אז, לכן הואשם החידוש כי הוא אינו טבעי לשפה העברית.
 
 
מקור השם Orange, "אורנג'" באנגלית הוא משם הפרי ב[[ספרדית]] Naranja, שמגיע מן השם '''נה ראנג'י''' ב[[סנסקריט]].
תוכן עניינים
1 מקור השם
2 היסטוריה
3 זני ומיני תפוזים
4 גידול
5 גלריית תמונות
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים
מקור השם
עצי תפוז הובאו לישראל לפני מאות שנים, כנראה בידי סוחרים פורטוגליים, ומכאן נגזר שמם הערבי "בֻּרתֻקאל" (שיבוש של המילה פורטוגל).
 
בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב, שם שניתן לו בהשראת הכתוב "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי, כ"ה, י"א), אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשויים זהב, ובזכות דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב. בשנות ה-30 הציע הבלשן יצחק אבינרי לנטרק את ראשי התיבות תפו"ז (כלומר: לקרוא אותם ככתיבם).
 
חידוש המילה תפוז גרר אחריו התנגדויות רבות בקרב מחדשי השפה העברית. הסיבה במקרה זה, לא הייתה בשל משמעותו של השם כמו במילה עגבנייה, אלא בגלל התעוזה הלשונית - בעברית אין מילים רבות שנולדות מצרוף של שתי מילים (כגון צלמוות ובליעל), והשימוש בהלחם בסיסים לא היה מקובל אז, לכן הואשם החידוש כי הוא אינו טבעי לשפה העברית.
 
מקור השם Orange, "אורנג'" באנגלית הוא משם הפרי בספרדית Naranja, שמגיע מן השם נה ראנג'י בסנסקריט.
 
היסטוריה
לדעת רוב החוקרים מקורו של התפוז בהשבחה טבעית בין פומלו (Citrus maxima) לבין מנדרינה (Citrus reticulata). שני פירות הדר אלה מקורם בסין.[2] השערה אחרת למוצא התפוז טוענת כי פרי החושחש, החמוץ למדי יחסית לזני תפוז מודרניים, הוא פרי התפוז המקורי. טעמו חמוץ בשל החמיצות הקלה של המיץ. לא ברור לחלוטין האם החושחש הוא אכן הפרי המקורי, וייתכן כי לא קיים זן מקורי של תפוז בר.
 
זני ומיני תפוזים
תפוז מתוק צמח לראשונה בספרד ומאז הוא הפך לזן הנפוץ ביותר. בהתאם לתנאי גידולו, התפוז המתוק צומח בצבעים ובגדלים שונים וברוב המקרים מכיל עשרה פלחים העטופים בציפה דקיקה ולבנה.
תפוז טבורי הוא מוטציה שנוצרה בפרדס של תפוזים מתוקים בשנת 1820 במנזר, בבאהיה שבברזיל. חלק מהמקור הועבר לריברסייד, קליפורניה בשנת 1870, ויצר שוק חדש ברחבי העולם. המוטציה יצרה פרי דיפלואיד (תאום), כאשר תפוז קטן יותר נמצא בתוך הפרי החיצוני, קרוב לגבעול. מהצד החיצוני, משאיר התאום הקטן והלא מפותח מבנה דמוי טבור אדם בראש הפרי. מכאן מקורו ה"פרוזאי" של השם בערבית: "אָבּוּ-סרה". תפוזים טבוריים כמעט תמיד נטולי גרעינים, מקדימים בהבשלתם (כבר בתחילת החורף) ונוטים להיות גדולים מהתפוזים המתוקים.
תפוז ולנסיה הוא אחד מהתפוזים המתוקים המשמשים לסחיטת מיץ, הוא בעל קליפה דקה. הוא פותח על ידי האגרונום ויליאם וולפסקיל (William Wolfskill) בדרום קליפורניה במאה ה-19. זהו זן מאוד פופולרי של התפוז, במיוחד בעת שזן התפוז הטבורי אינו בעונת הגידול שלו. קליפתו הדקה אך החסינה מאפשרת לו הישרדות טבעית, במקום קריר, עד לחודשי הקיץ.
תפוז דם מאופיין בצבע אדום וכאשר הוא נסחט מיצו אדמדם בדרך כלל. תפוז דם גדול יותר ממנדרינה ופחות מתוק.
שמוטי - מוכר גם כ"תפוז ג'אפה". זוהי מוטציה של זן ארצישראלי בשם "בלדי" מן המאה ה-19. זהו תפוז מתוק הנקטף בישראל מדצמבר ועד מאי.
תפוז סיני (מסווג כמין Citrus japonica בסוג הדרים או כסוג Fortunella במשפחת הפיגמיים) הוא פרי וצמח ננסי, וכשמו, מקורו אכן בסין, ומשם גם שמו הלועזי קומקוואט (kumquat), הנובע מההגייה הקנטונזית "גאם-גוואט" (מנדרינית: jīnjú, מילולית "תפוז זהב"). קליפתו רכה, ובשל המרירות שלו, הוא משמש בעיקר להכנת ריבות, רטבים וממתקים.
חושחש (Citrus aurantium) - מין המשמש כחומר גלם ברקיחת ריבות והוא מרכיב בליקרים שונים.
 
תפוז
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 86.75 ג'
קלוריות 47 קק"ל
חלבונים 0.94 ג'
פחמימות 11.75 ג'
פחמימות זמינות 11.3 ג'
שומן 0.12 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים ‏
‑ ויטמין A 11 מק"ג
‑ ויטמין B1 0.087 מ"ג
‑ ויטמין B2 0.04 מ"ג
‑ ויטמין B3 0.282 מ"ג
‑ ויטמין C 53.2 מ"ג
ברזל 0.1 מ"ג
סידן 40 מ"ג
אשלגן 181 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
גידול
גידול התפוז זקוק לאקלים חמים. החשש המרכזי הוא מפגיעת קור שעשויה להביא לחיסול מטע תפוזים שלם. דבר זה עשוי להתרחש לקראת סיום תקופת גידול הפרי מכיוון שהתפוז מסיים את התפתחותו בזמן הסתיו או החורף. האקלים הים תיכוני מתאים ביותר לגידול תפוזים ואכן הגידול נפוץ במדינות הים התיכון ובמדינות אחרות בהן יש אקלים מסוג זה. גם בישראל גידול תפוזים נפוץ אך כמות מטעי התפוזים ופרי ההדר בכלל מתמעטת משנה לשנה בעיקר מסיבות של כדאיות כלכלית. בישראל היו עד שנות ה-70 420,000 דונם של פרדסים לגידול תפוזים, שכיום הצטמצמו ל-175,000 דונם. המותג הארץ-ישראלי (ומאוחר יותר גם ישראלי) "תפוזי ג'אפה" (על שם יפו) נחשב אז והיום לסמל של איכות, והוא אף נמכר למגדלים בצפון אפריקה ובספרד.[3]
 
לפי נתוני FAOSTAT היצרניות המרכזיות של תפוזים בעולם בשנת 2005 היו (בטונות):
 
1. ברזיל 17,804,600
2. ארצות הברית 8,266,270
3. מקסיקו 3,969,810
4. הודו 3,100,000
5. איטליה 2,533,535
6. סין 2,412,000
7. ספרד 2,149,900
8. איראן 1,900,000
9. מצרים 1,789,000
10. אינדונזיה 1,311,703
גלריית תמונות
 
תפוזים בשלים על העץ
 
 
קטיף תפוזים בפתח תקווה בשנות ה-30 של המאה ה-20
 
 
תפוזים על העץ
 
 
זן של תפוז דם
 
 
פירות ופרחי התפוז
 
מיץ תפוזים
 
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תַּפּוּז
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תפוז
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: תפוז
המועצה לשיווק פרי הדר
מי המציא את התפוז? באתר האקדמיה ללשון העברית, ספטמבר 2011
הערות שוליים
ד"ר יהודית יסקין, לצחצח עם מלח: השיטות הטבעיות לשיניים לבנות
על מוצא השמוטי, באתר "סנונית"
נאוה רוזנפלד, תפוז או מיץ תפוזים?, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2005
קטגוריות: ויקיפדיה: ערכים הדורשים הבהרהעציםהדריםפירות
 
== היסטוריה ==
עריכה אחד