ויטמין D – הבדלי גרסאות

קבוצת התרכובות התגלתה על ידי [[אלמר מקקולום]] בתחילת [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] שהעניק להן את השם "ויטמין D".

 

הגוף מסוגל [[סינתזה (כימיה)|להרכיב בעצמו]] חלק מהתרכובות, ואלה אינן נחשבות ל[[ויטמין|וויטמין]] במובן הקלאסי של המונח, שכן ויטמין מוגדר על ידי רבים כחומר שהגוף אינו מסוגל לייצר ויש לצרוך אותו ב[[מזון]],{{הערה|1=M. Jane Heinig, "Vitamin D and the Breastfed Infant: Controversies and Concerns", ''Journal of Human Lactation'', Vol. 19, No. 3, 247-249 (2003)}} עובדה זו לא הייתה ידועה בעבר, והשם ויטמין D השתמר.

חמש התרכובות מסומנות D1 עד D5 וההבדלים ביניהן מזעריים (הבדל של [[אטום]] [[מימן]] בודד או [[קשר קוולנטי]] כפול במקום יחיד, לדוגמה).

[[צבע עור|צבע העור]] משפיע על יעילות יצירת הוויטמין בחשיפה לקרינה על-סגולה בגלל ה[[מלנין]], [[צבען]] התורם לצבע עור כהה, שחוסם את מרבית הקרינה העל-סגולה. חוסר בוויטמין D אכן נפוץ יותר אצל כהי-עור. ב[[אוסטרליה]], למשל, שבה קיימת מודעות גבוהה לשימוש בתכשירי הגנה, עקב [[החור באוזון]] הנמצא מעל ל[[יבשת]] זו והגורם לרמות גבוהות של קרינה על-סגולה, נפוצות יותר מחלות הנגרמות כתוצאה מחוסר בוויטמין D. ייתכן שהסיבה ה[[אבולוציה|אבולוציונית]] שהעור של תושבי ארצות הרחוקות מקו המשווה, כגון מדינות [[סקנדינביה]], הוא בהיר היא שכך מתאפשר ייצור הוויטמין גם בתנאי האור המועטים בחורף של אזורים אלו.

 

ב[[מדינה|מדינות]] רבות נוהגים להוסיף ויטמין D למוצרי מזון שונים, בעיקר ל[[חלב]] (אך לא למוצרי חלב כגון [[גבינה]] או [[חמאה]]). שתיית כוס חלב מועשר בוויטמין D מספקת כרבע מהצריכה היומית המומלצת. ויטמין D נמצא באופן טבעי במזונות מועטים בלבד: ב[[שמן דגים]], ב[[דג]]ים עתירי-[[שומן]] ([[סלמון]], [[סרדין|סרדינים]], [[צלופח]]ים) ובמידה פחותה ב[[ביצה (מזון)|ביצים]] וב[[כבד]] [[עופות|עוף]].

 

ה[[מחלה]] הנפוצה והידועה ביותר הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין D בילדים היא [[רככת]] (ב[[אנגלית]]: Rickets) ובמבוגרים [[דלדול עצם]] (באנגלית: Osteoporosis) ו[[אוסטיאומלציה]] (באנגלית: Osteomalacia) האחת קשורה לבריחת סידן והשנייה מגלמת מצב בו העצם לא מתחדשת בצורה טובה, כתוצאה ממחסור חמור בוויטמין D, שתיהן מחלות [[מטבוליזם|מטבוליות]] נפוצות ביותר, הגורמות להתרככות של ה[[עצם|עצמות]] ולהתעקמותן.

בעבר הייתה הרככת מחלה שכיחה ביותר בכל העולם, בעיקר בילדים. שכיחותה במדינות המערב פחתה בשיעור ניכר עם הנהגת ההוספה של הוויטמין לחלב.