חינוך גאוגרפי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרה (יש לציין, כמובן), החלפה (בשם) |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
||
שורה 2:
== רקע כללי ==
הקניית כישורים של התמצאות במרחב ורכישת ידע עליו ([[יכולת מרחבית]]) הכרחיים להשרדות האדם
=== החינוך הגאוגרפי במאה ה-19 ===
[[קובץ:Die Gartenlaube (1860) b 428.jpg|ממוזער|שעור בגאוגרפיה בבית ספר לעיוורים בגרמניה 1860. לימוד קריאת המפות אחת ממטרות המקצוע בבית הספר.]]
הגאוגרפיה משמשת אחד ממקצועות החינוך הנפוצים בבתי הספר בעולם, ברמות השונות מבית ספר יסודי ועד בית הספר התיכון לצד מקצועות כמו טבע, ספרות והיסטוריה ולימוד כישורים ככתיבה, קריאה וחשבון. כבר בתחילת המאה ה-19, הבינו ה[[מעצמת-על|מעצמות]] הקולוניאליות שהן זקוקות ללמד [[גאוגרפיה]] לתלמידיהן כי הם היו זקוקים לידע זה בהתבגרותם בעיקר לשרת את צורכי ה[[אימפריה]] הקולניאלית האירופאית. זאת בנוסף לידע כללי כמו [[רשת המעלות]], [[שינוי יום ולילה]] ובעיקר ידע של [[שמות מקומות]] והכרת מפות העולם. בתקופה שאין בה עדיין צילומים, סרטים או טלוויזיה שמביאים מראות ממקומות רחוקים, היו ספרי הלימוד בגאוגרפיה מקור טקסטואלי וויזואלי חשוב להבניית הדימויי והידע על מקומות אחרים בדרך של איורי נופים, אנשים, חיות, צמחים ובשילוב מפות האזור
[[קובץ:Carl Hertel - Young Germany in School.jpg|ממוזער|שעור בגאוגרפיה בגרמניה, 1874. ״על הקיר תלויה מפה״ של ארץ ישראל. ציור של הצייר Carl Hertel|טקסט=]]
במחצית השנייה של המאה ה-19, הבינו בגרמניה את חשיבות הגאוגרפיה בתהליכי ה[[חיברות]] וחיזוק ה[[לאומיות]] - היינו חיבור הילד והנער לארצם ומולדתם. בצרפת לעומת זאת, הפסדה במלחמה לגרמניה והעברת חבל [[אלזס-לורן|אלזס לורן]] לידי הגרמנים ([[1871]]) הביאה את ועדת החקירה הצרפתית לציין כי אי ידיעת קריאת מפות הכשילה את קציני הצבא ולכן הוכנסה הגאוגרפיה כמקצוע חובה לכלל בתי הספר ([[1872]]). במקביל נפתחו מחלקות לגאוגרפיה באוניברסיטאות לשם הכשרת מורים ולמחקר. שאר ארצות אירופה הלכו בעקבותיהם
בעקבות תמורות שחלו בדיסציפלינה הגאוגרפית באקדמיה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעיקר משנות הששים חלו גם תמורות בחינוך הגאוגרפי בבתי הספר. תמורות אלה נערכו גם בהשפעת ״[[ארגון הגאוגרפיה הבינלאומי|ארגון הגאוגרפיה הבינלאומי]]״ ( I.G.U ), וחוללו רפורמות בהוראה בגישה הרגיונלית. תוכניות הלימודים החדשות ושיטות ההוראה נעשו מורכבות הרבה יותר וכוללות נושאים כמו [[מדבור|מידבור]], [[איכות הסביבה|איכות סביבה]], [[עיור]], הגירות בעולם, [[עולם מפותח]] לעומת [[עולם מתפתח]] ועוד.
בארץ ישראל, בבתי הספר העבריים החל לימוד הגיאוגפיה כבר בראשית ההתיישבות במושבות הראשונות ([[1882]]). המקצוע עבר שינויים מסוימים אבל עד הרבע האחרון של המאה העשרים, הגישה הרגיונלית הייתה גישת החינוך המרכזית במקצוע. גישה זו התאימה מאוד בהידוק הקשר שבין החינוך הציוני ובין הזיקה של התלמיד לארץ
[[קובץ:Atlas of Dearborn County, Indiana - to which is added a map of the state of Indiana, also an outline and rail road map of the United States LOC 2007626768-15.jpg|ממוזער|ספרי לימוד בגאוגרפיה היוו מקור ויזואלי על מקומות, אנשים ונופים. לפני עידן המצלמה: נוף באינדיאנה ארה״ב, 1875]]
<br />
=== החינוך הגאוגרפי מראשית המאה העשרים ===
כאמור למעלה, ברבע הראשון של המאה העשרים שלטו בחינוך הגאוגרפי באירופה הגישה הרגיונלית שהתבססה על הרעיון של [[דטרמיניזם]] סביבתי: השפעה מוחלטת של הסובב הטבעי על תרבות האדם, כלכלתו, תפוצתו ויישוביו. את הרעיון הזה היקנו בגישה מהכלל אל הפרט - לימוד מהקרוב והמוכר אל הרחוק והלא ידוע. לכן נלמדו בכיתות נמוכות הגאוגרפיה של הסביבה הקרובה (יישוב המגורים וחבל הארץ) ובכיתות הגבוהות נלמדו מקומות רחוקים ברחבי העולם. כל היחידות האלה נלמדו כאזורים טבעיים, יבשות או יחידות פוליטיות (מדינות). גישה זו של החינוך הגאוגרפי הייתה אופיינית לרוב תוכניות הלימודים באירופה עד הרבע האחרון של המאה העשרים כאשר שינויים בעולם הידע הגאוגרפי באוניברסיטאות הביאו לרפורמות ולתמורות בחלק מתוכניות הלימודים של המקצוע בבתי הספר
בניגוד לאירופה, בארצות הברית של סוף המאה ה-19, שלטה גישה אחרת בחינוך הגאוגרפי. בין השאר בגלל העובדה כי הגאוגרף שחיבר את תוכנית הלימודים ([[1892]]) היה אבי הגאומורפולוגיה - [[ויליאם מוריס דייוויס]] ( [[:en:William_Morris_Davis|Davis W.M]]) מאוניברסיטת [[אוניברסיטת הרווארד|הרווארד]]. הוא ביסס את תוכנית הלימודים על נושאים מתחום הגאוגרפיה הפיזית, וכן קבע שידע גאוגרפי יהיה חלק ממבחן הכניסה לאוניברסיטאות - קביעה שהכריחה בתי ספר רבים בארה״ב ללמד את המקצוע כהכנה לאוניברסיטאות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה חלה תפנית בהוראת הגאוגרפיה בארה״ב. בתקופה זו עלתה הגישה הכלכלית בגאוגרפיה ונדחקה הצידה הגישה שפיתח דייוויס. מאוחר יותר בעקבות שינויים בתפיסת החינוך בארה״ב, נעלמה הגאוגרפיה כמקצוע חינוך נפרד בבתי הספר ואוחד עם מקצועות אחרים כמו [[לימודי החברה]] או ה[[היסטוריה|היסטוריה]]
[[קובץ:ChinaGeography-plus Bahna.jpg|ממוזער|המפה הפיזית מהווה את התשתית של החינוך הגאוגרפי בגישה הרגיונלית להבנת שאר התופעות כאקלים, צומח, כלכלה ויישובים.]]
באוניברסיטאות של ארה״ב בשנות הששים והשבעים התרחשה מהפיכה בגישת המחקר, והתפתחה מה שנקרא תפיסת העולם של [[הפוזיטיביזם]] שהתבססה על תאוריות כלכליות וחברתיות ואימצה מודלים סטטיסטיים ושיטות מחקר כמותיות כחלק מהחקירה. מחוללי מהפכה זו רצו למצוא הכללות וחוקים גאוגרפיים כלליים שמעצבים את המרחב. גישת המחקר הפוזיטיביסטית, שללה לחלוטין את תפיסת העולם הרגיונלית כבסיסה העיוני של הגאוגרפיה ודחתה את השימוש בשיטות המחקר התאוריות שנקטו בה.
בעקבות המהפכה הכמותית והרעיונית בגאוגרפיה ב[[אקדמיה]] בארה״ב, הוקפאה הוראת המקצוע בארץ זו. המקצוע נבלע לחלוטין ונלמד כפרקים אקלקטיים בתוך מקצוע למודי החברה. זאת למען שימור העקרון של לימוד רב תחומי. בסוף שנות השמונים, בלחץ ארגונים מקצועיים גאוגרפיים הוכנה בארה״ב תוכנית חדשה להוראת הגאוגרפיה
שינוי כיווני המחקר הגאוגרפי באקדמיה התפשט באוניברסיטאות ברחבי העולם ויצר משבר עמוק בתחום החינוך הגאוגרפי - חינוך שהיה כאמור מבוסס על הגישה הרגיונלית. המשבר ניכר בכך שהסטודנטים שלמדו באוניברסטאות קורסים בגישות המחקר הפוזיטיביסטיות, נאלצו בסיום לימודיהם, ללמד בבתי הספר את הגאוגרפיה הרגיונלית מבלי שהוכשרו לכך. ובאותה העת הידע הגאוגרפי שלמדו באוניברסיטאות לא חדר לבתי הספר בגלל תוכניות הלימודים הישנות. ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] לדוגמה, ועדות שונות המליצו על שינוי [[תוכנית לימודים|תוכנית הלימודים]] בבתי הספר והתאמת המקצוע לגישות החדשות שצמחו באוניברסיטאות, מה שהביא בסופו של דבר לדחיקת הגאוגרפיה הרגיונלית מ[[בחינת בגרות|בחינות הבגרות]] בארץ זו
מדוע במשך למעלה מ־150 שנה, הגאוגרפיה ממשיכה להיות מקצוע חובה בבתי הספר ואינה מפנה מקום למקצועות ״יוקרתיים״ יותר? התשובה לשאלה זו מורכבת, אך נראה כי יש לגאוגרפיה יכולת לתרום לפיתוח צורכי היחיד - התלמיד, ובמקביל יש בה חשיבות לאומית. מבחינת היחיד הגאוגרפיה ובגלגוליה השונים (כמולדת או לימודי סביבה) מלמדת התמצאות במרחב, מקנה כישורי קריאת מפות, מוסיפה ידע על מקומות אחרים. אך באותה העת מפתחת גישות ועמדות של התלמיד כלפי נושאים כמו שמירת הסביבה, פתיחות לתרבויות שונות. מהבחינה הלאומית - הגאוגרפיה ולימודי ה[[מולדת]] מגבירים את הקשר שבין היחיד ובין ארץ מולדתו ותורמים ל[[חיברות|סוציאליזציה]] שלו עם מדינתו
== החינוך הגאוגרפי בבתי הספר בישראל ==
=== מראשית ה[[התיישבות]] עד תקופת [[המנדט הבריטי|המנדט]]===
אנשי [[העלייה הראשונה|העלייה הראשונה]] שפתחו בתי ספר במושבות כמו [[ראשון לציון]] ([[1882]]) הכניסו את מקצוע הגאוגרפיה לתוך תוכנית הלימודים. המורים הראשונים שלימדו וקבעו את תוכנית הלימודים היו משכילים שהגיעו מאירופה. תקופת בראשית זו הייתה תקופה של ניסויים וגישושים בתחום החינוך העברי, וכך גם בתחום לימוד הגאוגרפיה. בעשור הראשון לעליה הראשונה, היו כבר מורים שלימדו גאוגרפיה לצד מקצועות השכלה כללית נוספים בכל מושבות הברון
[[קובץ:Cover geograppy text book Hebrew 1920.jpg|ממוזער|כריכת ספר לימוד בגאוגרפיה לכיתות הייסוד בבתי ספר עבריים. כתב א.ש. קמנצקי והופיע בוורשה 1920. ספרי הלימוד בעברית נלמדו בארץ וגם בגולה באותה העת. הספר מאוייר בתמונות ומפות|טקסט=]]
בשנת [[1903]] נוסדה ״[[הסתדרות המורים]]״ ב[[זכרון יעקב]] ואחרי 4 שנים הופיעה הצעה לתוכנית הלימודים שכללה את מקצוע הגאוגרפיה. תוכנית זו, והמשך הדיונים בין המורים הראשונים קבעו קביעות שעד עכשיו רלוונטיות למערכת החינוך הישראלית כמו למשל חלוקת השעות השבועיות בין מקצועות הלימוד. הם חילקו את לימוד הגאוגרפיה לשני שלבים: בכיתות הנמוכות יילמד המקצוע בשם ״מולדת״, ובכיתות הגבוהת ישתמשו בשם ״גאוגרפיה״. הם הדגישו שוב ושוב את החשיבות של הקניית ״ידיעת הארץ״ במובן המולדת לתלמידים. החיבור הרגשי כלל גם את הקשרים עם העבר הרחוק של העם דרך סיפורי התנ״ך וקורות העם ב[[ארץ ישראל]]
ההצעה של תוכנית הלימודים [[1907]] לכיתות ד׳-ח׳, שנקראה כבר בשם ״גאוגרפיה״, שמה במרכזה את לימוד ארץ ישראל, בשני מחזורי לימוד - בכיתה ד׳ למדו בצורת סקירה כללית את הארץ על ארבע רצועות האורך שלה (חוף, הרים, [[בקעת הירדן]], והרי [[עבר הירדן]]) וכל אזור נלמד על יסודותיו הפיזיים והאנושיים. בכיתה ח׳ הייתה חזרה נוספת והעמקה של נושא ארץ ישראל, הפעם דרך נושאי משנה כמו גבולות, אקלים, יישובים, כלכלה ועוד. בין שני מחזורי לימוד אלה הכניסו מגוון נושאים בתוכנית הלימודים: בכיתה ה׳ המזרח התיכון (באותם ימים האימפריה הטורקית) ומצריים, וכן נושאים כמו כדור הארץ, מושגים באקלים וגאולוגיה. בכיתות ו׳-ז׳ הרחיבו את מעגל המדינות בשיטה מהקרוב לרחוק - תחילה אסיה, אירופה, ואחריהן למדו על ארצות אמריקה. כל יבשת עם תכונותיה בצורה שיטתית ואחידה: גבולות, נהרות, אקלים וכדומה. זאת השיטה הרגיונלית במיטבה
<nowiki>http://meyda.education.gov.il/files/Curriculum/fifth/MavoTLHT.pdf</nowiki>
דרכי ההוראה של מקצוע הגאוגרפיה באותן שנים היו מורכבות, חלקן עיוניות - לימוד מתוך ספרי הלימוד, אבל הוסיפו דגש גם על לימוד חווייתי. היינו - הסתכלות ותצפיות של התלמידים בשטח, והם יצאו לשדה ולטיול ללמוד מקרוב על התופעות השונות. בתצפיות אלה ובטיולים התלמיד לא רק למד על תופעות הנוף הטבעי והאנושי אלא גם חיזק את הקשר שלו עם אדמת מולדתו. כאמור הדבר היווה ערך מוסף מרכזי באידאולוגיה של לימוד הגאוגרפיה בבתי הספר
היה קשר הדוק בין אנשי החינוך בארץ ובין עמיתיהם בבתי הספר העבריים בגולה, בעיקר ברשת החינוך הציוני “תרבות”. קשר זה הרחיב את מעגל הלומדים גאוגרפיה בשפה העברית, וספרי לימוד שנלמדו בארץ, נלמדו גם בארצות הגולה בבתי הספר העבריים, כמו ספרו של ישראל בלקינד
=== החינוך הגאוגרפי בתקופת המנדט ===
שורה 49:
תקופת השנים 1918–1948 הייתה תקופה של פריחה ושגשוג מבחינת החינוך הגאוגרפי - מחד גיסא קיבלו את התוכניות והתכנים שנקבעו עוד קודם ומאידך גיסא התפתח והתעשר המקצוע בספרי לימוד, בחומרי למידה כאטלסים ובמורים ומחנכים שהרחיבו והעמיקו את הידע הנלמד.
אחד המאפיינים החשובים של התקופה הוא הפוליטיזציה וההכוונה האידאולוגית של מערכת החינוך העברית בארץ שהתבטאה ביצירת זרמי החינוך השונים - ״[[שיטת הזרמים בחינוך|הזרם הכללי]]״, ״זרם העובדים״ ו״הזרם הדתי״
לעומת הכיתות הנמוכות, ההבדלים בין זרמי החינוך התבטאו ביחס לשאלות פוליטיות ודתיות והוראתם בכיתות ה׳-ח׳ גם במקצוע הגאוגרפיה
בתקופה זו הגיעו לארץ גאוגרפים שקיבלו את השכלתם באוניברסיטאות אירופה, והם פנו לחינוך והיוו ״סוכני שינוי״ מרכזיים להתפתחות המקצוע בבתי הספר. הראשון, פרופ׳ [[אברהם יעקב ברור|אברהם יעקב ברוור]], שלימד גאוגרפיה במדרשה למורים בירושלים, פרסם את ספר הבסיס החשוב באותה העת
'''ארץ מולדתנו'''. ספר לימור לבתי-ספר תיכוניים, תל אביב, דביר, תרפ"ט. ספר זה הופיע בשמונה מהדורות ובשנת תשי"ב גם במהדורה מנוקרת.
'''אסיה הקדמית וארצות הנילוס''', ספר לימוד, תל אביב, דביר, תש"ט)
בשנות השלושים הגיע לארץ ד״ר [[יהויקים פאפוריש]], שלמד גאוגרפיה ב[[וינה|ווינה]], ומשנת 1940 פרסם עשרות ספרים בגאוגרפיה רגיונלית של ארץ ישראל ושל ארצות העולם. אלה הפכו במשך ארבעים שנה עד שנות השמונים לספרי הלימוד החשובים במערכת החינוך בארץ
כבר בסוף שנות השלושים, החלו אנשי חינוך שונים לכתוב על הצורך ברפורמה בהוראת מקצועות הגאוגרפיה והמולדת, תוך אימוץ רעיונות ותכנים מהעולם האנגלו-סכסי
=== החינוך הגאוגרפי מקום המדינה עד שנות השבעים ===
[[קובץ:מפת ברית המועצות 1950.jpg|ממוזער|מפת ברית המועצות, צויירה על ידי תלמיד בבית ספר של ״זרם העובדים״ בקריית חיים, 1950]]
הקמת המדינה ובואם של מאות אלפי [[עולה חדש|עולים]] וילדים יצרו מצב חדש בפני מערכת החינוך של היישוב היהודי. בשנת [[1949 בישראל|1949]] נחקק [[חוק לימוד חובה|חוק חינוך חובה]], ששמר על מבנה מערכת החינוך כמו שהייתה בתקופת המנדט, וארבע שנים מאוחר יותר התקבל [[חוק חינוך ממלכתי]], שנועד לאחד את זרמי החינוך והותיר שניים בלבד: החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי. חוקים אלה זרזו פרסום [[תוכנית לימודים|תוכניות לימודים]] חדשות בשנים 1954-1956
תהליך נוסף שהתרחש בראשית תקופה זו - הוקמה מחלקה לגאוגרפיה ב[[אוניברסיטה העברית בירושלים]] (1949) על ידי פרופ׳ [[דוד עמירן]]. עמירן אימץ את תוכנית המחקר וההוראה כפי שהכיר אותה מגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה
כאמור בוגרי המחלקה לגאוגרפיה בירושלים החלו להוציא ספרי לימוד חדשים, ביניהם פרופ׳ [[דב ניר]] ופרופ׳ [[מנשה הראל]], ד״ר [[אפרים אורני]] ופרופ׳ מנשה הראל שפירסמו את ספריהם בגאוגרפיה של ארץ ישראל, תוך שימוש בגישות, מושגים ומידע מודרני באותם ימים
מחברי תוכנית הלימודים החדשה של ישראל שפורסמה באמצע שנות החמישים, ראו במולדת וגאוגרפיה מקצועות המשרתים נאמנה את המטרות הלאומיות של חוק החינוך הממלכתי. הם ראו בלימוד הגאוגרפיה של ארץ ישראל בכיתה ח׳ את פיסגת החינוך הלאומי
לסיכום פרק זה בהיסטוריה של החינוך הגאוגרפי בארץ אפשר לומר, כי מצד אחד חלה המשכיות ושמרנות ודבקות בתכנים שנילמדו ומטרות שנקבעו בתחילת המאה העשרים. מאידך החלו להסתמן בסוף התקופה מצבים שאיפשרו שינויים מסוימים בחינוך הגאוגרפי: בנוסף לצורכי החברה וה[[אומה|לאום]], החלו מתכנני המקצוע והמורים להביא בחשבון גם את התפתחות המקצוע באקדמיה (איפשרו לימוד נושאים לא רגיונליים כגאוגרפיה פיזית) ואת צרכיו של התלמיד היחיד (אפשרויות בחירה והעדפה). ניצני התפתחות זאת היו תשתית חשובה שעליה התפתח החינוך הגאוגרפי שעה שהוכרזה הרפורמה בחינוך בישראל
=== משנות השבעים לתחילת המאה ה-21 ===
[[קובץ:Atlantic bathymetry.jpg|ממוזער|לידי מערכת החינוך המודרנית עומדים כעת ייצוגים מרהיבים של פני כדור הארץ. מפה המדגימה את המבנה הטופוגרפי שמתחת פני האוקיינוס האטלנטי, ומאפשר ללמד על תנועת היבשות והתפתחות נופן.]]
הפערים החברתיים -כלכליים בישראל הביאו להקמת ״[[ועדת פראוור]]״ (1964) שהמליצה על ביצוע [[רפורמה בחינוך]], שבמרכזה היה שינוי מבנה בתי הספר והקמת חטיבת הביניים, שלא הייתה קיימת לפני כן. שנה לאחר מכן, הוקמה ועדה לענייני מקצוע הגאוגרפיה בראשות פרופ׳ [[דוד עמירן]], להתאמת תוכני הגאוגרפיה למבנה מערכת החינוך החדשה. התוכנית לכיתות הנמוכות - ״מולדת וחברה״, הייתה מורכבת יותר ונדונה בוועדה מקצועית אחרת
בדיונים שנערכו בעניין מהות החינוך הגאוגרפי, טען עמירן כי הגאוגרפיה היא מקצוע שחוקר את תפוצת התופעות הגאוגרפיות בעולם ואת סיבותיה, זאת כדי לעזור לפתור בעיות חברתיות, כלכליות ומדיניות בעולם. פרופ׳ אריה שחר הוסיף באותו דיון וטען כי עבר זמנה של הגאוגרפיה הרגיונלית כי היא חסרת בסיס תיאורתי, וצריך ללמד ולחקור את ״ההשתנות המרחבית של התופעות״
הצעת תוכנית הלימודים החדשה לחטיבות היסודי ו[[חטיבת ביניים|חטיבת הביניים]] יש בה השילוב של ההמשכיות והרפורמה יחדיו. היא קבעה כי ההוראה תתרכז הן בגישה הרגיונלית והן בגישה הנושאית (סיסטמטית) שהונהגה באוניברסיטאות. בראש כל העקרונות שקבעו את תוכנית הלימודים - עמד הרעיון של חשיפת התלמיד לזיקת הגומלין שבין אדם לסביבתו הטבעית, תוך הדגשת אחריותו לשינויים בסביבה
מתוך מכלול העקרונות בתוכנית הלימודים החדשה, נקבע כי לאחר הרפורמה ילמדו בכיתה ה׳-ו׳ מבחר אזורים מהעולם (הודו, יפן, אירופה ועוד) וחבלים מארץ ישראל. בכיתה ז׳-ח׳ ילמדו פרקים בגאוגרפיה פיזית, גאורפיה של החרושת, וגאוגרפיה עירונית וכן חבלים בארץ ישראל ובעולם
בכיתות י״א וי״ב הוצעו נושאים שקרובים כבר לגישת המחקר וההוראה באוניברסיטאות: ארצות מפותחות ומתפתחות; [[מטאורולוגיה]] סינאופטית; [[גאוגרפיה היסטורית|גאוגרפיה היסטורית]] של ארץ ישראל
הרפורמה בחינוך, הביאה לא רק לניסוח מחדש ולארגון שונה ולהוספת תכנים נושאיים למערכת החינוך, אלא גם שינתה את הגישה לחומרי הלמידה - אלה התבססו בעבר על ספר לימוד וה[[אטלס (ספר מפות)|אטלס]] במקצוע הגאוגרפיה. כחלק מהרפורמה, משרד החינוך הקים יחידה לכתיבת תוכניות לימודים. הייתה ציפיה כי בתוכנית הלימודים החדשות יהיה שימוש במערך דידקטי שלם: חוברת לתלמיד, חוברת למורה, חומרי עזר. כל אלה היו אמורים לעבור ניסוי בבתי הספר לפני שאושרו להפצה בכל הארץ. כל חומרי הלמידה לנושא מסוים הוכנו על ידי צוותים של מומחים, של מורים יועצים ושל גרפיקאיים, מאיירים ועוד
במקום לפתח פלוריאליזם בחומרי הלמידה, משרד החינוך הביא לריכוזם בידיה. תהליך כזה של הכנת חומרי למידה (מספר חוברות לאותה יחידה, וניסויי שטח) היה יקר במשאבי זמן וכוח אדם. לאחר כארבע שנים הם הצליחו להפיק חומרי למידה רק בשני נושאים בגאוגרפיה - ״העיר״, ו״צפון הארץ״. כאשר הבינו במשרד החינוך שיישום הרפורמה בכוחותיהם עשוי להמשך אולי דור שלם, הם פנו לבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה לשם הקמת צוות מקביל לכתיבת חומרי למידה עבור תוכנית הגאוגרפיה, בשנת 1974
לאט לאט החלו מחדש במשרד החינוך לאשר כניסתם של כותבים מהשוק הפרטי להכנת ספרי לימוד, בעיקר בנושאים רגיונליים של ארץ ישראל. כך למשל רנה הברון ואחריה כתב אליעזר פטקין בשנות השמונים ספרים רגיונליים על ארץ ישראל
כל חומרי הלמידה החדשים נעשו עשירים, יוצרי מוטיבציה לתלמיד, פתוחים הרבה יותר להוראה. עם זאת גם במהלך ראשית המאה העשרים ואחת נותרו במקצוע נושאים שהם בעלי ערך לחינוך הממלכתי והלאומי, אף אם נוספו להם הדגשים מודרניים מתחום לימודי הסביבה בעקבות תמורות בנושא זה במחקר באוניברסיטאות בארץ ובעולם. אפשר לראות תכונות אלה בתוכנית הלימודים לגאוגרפיה שפורסמה בשנת [[2015]], שבה המקצוע בבתי הספר שינה את שמו מ״גאוגרפיה״ ל״גאוגרפיה -אדם וסביבה״, ופריסת נושאי הלימוד בכיתות מעט שונה. עם זאת אין ויתור על עקרון של שני מחזורי למידה על ארץ ישראל בכיתה ו׳ ובכיתה ט׳, גישה שנקבעה לפני מאה שנה בתוכנית הלימודים של 1907
== הערות שוליים ==
|