ויקיפדיה

מוזיאון תל אביב לאמנות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏בית דיזנגוף (1932- 1971): קישורים פנימיים
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 30:
 
=== תהליך הקמת המוזיאון ===
בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] חוותה תל-אביב פריחה כלכלית ותרבותית ומרכז הפעילות האמנותית [[היישוב|ביישוב העברי]] עבר מ[[ירושלים]] אליה.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 24760411:1">|תמי כץ-פרימן, "יסוד מוזיאון תל אביב", '''שנתון מוזיאון תל-אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 9.</ref>}} בהעדר חלל תצוגה קבוע פנו מספר [[אמן (אמנות)|אמנים]] לראש [[עיריית תל אביב-יפו|העירייה]] דאז, מאיר דיזנגוף, בבקשה לפעול למען הקמת מוזיאון בתל אביב.<ref>{{הערה|יצחק כץ, "במחיצתו של מאיר דיזנגוף". '''שנתון מוזיאון תל-אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 47- 51.</ref>}} מ-[[1930]] ועד פתיחת המוזיאון ב-1932 קידם דיזנגוף את היוזמה בדרכים שונות: הוא הקים ועד זמני בישראל שהיה אחראי על יישום הרעיון בראשותו של [[חיים נחמן ביאליק]]; פעל להקמת ועדים מקומיים בקהילות היהודיות בחו"ל לגיוס כספים ותרומה של [[יצירה#.D7.99.D7.A6.D7.99.D7.A8.D7.94%20.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA.D7.99.D7.AA|יצירות אמנות]]; וכן קבע קווים מנחים לפיתוח האוסף של המוזיאון העתידי.<ref>{{הערה|תמי כץ-פרימן. "יסוד מוזיאון תל אביב", '''שנתון מוזיאון תל-אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 9- 11.</ref>}} כך הציג דיזנגוף את חזונו:
 
"כשתל אביב קיבלה פיקדון של עיר בנויה עם סיכויים לקריה גדולה ייחודית, עם נטייה להיות מרכז היהדות המודרנית של הארץ ושל התפוצות, החילונו להרגיש את הצורך בפיתוח היופי וכל האמנויות התלויות בו. הוברר לנו שאי-אפשר לבנות בתים, לסלול רחובות ולשכלל עיר מבלי שנדאג לאסתטיקה ולהרמוניה, ומבלי לפתח בתוך האוכלוסייה את הטעם הטוב לכל יצירת אנוש. תחת לחץ ההשקפה הזו נוסד מוזיאון תל אביב".<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 24760411:1" />}}
 
אירוע חנוכת המוזיאון נערך ב-[[2 באפריל]] 1932 בהשתתפות מכובדים רבים ובניהם [[מחוזות המנדט הבריטי|מושל המחוז]] [[המנדט הבריטי|הבריטי]] [[רוברט אדוארד הרולד קרוסבי]], שהתייחס בנאומו להקמת המוזיאון כביטוי לחשיבותה של העיר תל אביב בתרבות המקומית ובתרבות היהודית שבתפוצות.<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1932%2F04%2F08&id=Ar00300&sk=F4163957 מהדברים בפתיחת מוזיאון ת"א], [[דבר (עיתון)|דבר]], 8 באפריל 1932; [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1932%2F04%2F03&id=Ar00401&sk=BE65F60F בתל-אביב: פתיחת המוזיאום בת"א], [[דואר היום|דאר היום]], 3 באפריל 1932.</ref>}}
 
לרגל הפתיחה הוצג מבחר יצירות מהאוסף, תערוכה של אמנים ארץ-ישראליים ו[[העתק (הכפלה)#.D7.94.D7.A2.D7.AA.D7.A7.D7.99.D7.9D%20.D7.A9.D7.9C%20.D7.99.D7.A6.D7.99.D7.A8.D7.95.D7.AA%20.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA|העתקי פסלים]] ידועים של דמויות [[תנ"ך|תנכ"יות]].
 
=== בית דיזנגוף (1932- 1971) ===
המוזיאון החל לפעול ב"בית דיזנגוף" שב[[שדרות רוטשילד]] 16. בניין זה הוקם ב-[[1918]] כ[[בית מגורים|בית המגורים]] הפרטי של מאיר דיזנגוף ורעייתו [[צינה דיזנגוף|צינה]]. למבנה המקורי החד-קומתי נוספה קומה שניה ב-[[1920]] ובין השנים 1930 ל-[[1931]] הותאם המבנה לצרכיו של המוזיאון העתידי על ידי [[מהנדס עיר|אדריכל העיר]] דב הרשקוביץ. השינויים כללו בניית קומה שלישית והוספת חדרים פרטיים על הגג, אליהם העתיק דיזנגוף את מגוריו. לאחר פתיחת המוזיאון נערכו בבניין התאמות נוספות שהותירו אותו בתערובת צורמת של סגנונות אדריכליים.<ref>{{הערה|תמי כץ-פרימן, "יסוד מוזיאון תל אביב", '''שנתון מוזיאון תל-אביב''' מס' 1, 1982, עמ' 38.</ref>}}
 
עם כניסתו לתפקיד ב-1933 הזמין מנהל המוזיאון [[קרל שוורץ]] את [[אדריכל|האדריכל]] [[קרל רובין]] לביצוע תיקונים במבנה. תיקונים אלה התבצעו בין [[1935]] ל-[[1936]] ובמהלכם הורחב שטח התצוגה של המוזיאון. במסגרת השיפוצים עיצב רובין את החזית ברוח ה[[הסגנון הבינלאומי|סגנון הבינלאומי]], [[סגנונות באדריכלות|סגנון אדריכלי]] שאומץ [[העיר הלבנה|בבניה שהתבצעה ברחבי תל אביב]] בהשפעתו של מהנדס העיר [[יעקב בן-סירה|יעקב בן סירה]]. עיצוב החזית היה השינוי המשמעותי ביותר בבניין והוא העניק לו מראה שלם ואחיד. המוזיאון נפתח מחדש ב-23 בפברואר 1936 בטקס חגיגי בחסות [[הנציב העליון]] שנשא דברים בשבח הפעולות הנמרצות של דיזנגוף למען הקמת המוזיאון.<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1936%2F02%2F24&id=Ar00807&sk=68258AE8 הנאומים בחנוכת מוזיאון תל-אביב], דבר, 23 בפברואר 1936. </ref>}} בספטמבר 1936 נפטר דיזנגוף. ב[[צוואה|צוואתו]] הועיד את הבית לשמש מוזיאון והורה על ייסודה של קרן לתמיכה כספית בתפקוד המוסד.
 
בשנת 1959, עם פתיחתו של [[#%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%9F%20%D7%94%D7%9C%D7%A0%D7%94%20%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F|ביתן הלנה רובינשטיין]], עברה רוב הפעילות של המוסד אל הביתן, אך גם ב"בית דיזנגוף" המשיכו להציג תערוכות. לאחר הקמת מבנה המוזיאון בשדרות שאול המלך ב-1971 עברה הפעילות כולה אל הבניין החדש, כשהביתן מתפקד כאגף עצמאי נוסף. בעקבות כך, חדל בהדרגה "בית דיזנגוף" מלשמש מוזיאון לאמנות.
שורה 52:
ב-[[14 במאי]] 1948 התקיים בגלריה המרכזית של "בית דיזנגוף" טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. ההכרזה התקיימה במהלך ישיבה של [[מועצת העם]] בנוכחות 350 מוזמנים. במהלך האירוע החגיגי התקבץ קהל רחב מחוץ למוזיאון והאזין לקולות באמצעות רמקולים שהוצבו מחוץ למבנה. כך דווח על ההכנות לטקס בעיתון מיוחד שיצא לאור לרגל המאורע ההיסטורי:
 
על תכלת לבן. [...] על קיר המזרח תלויות תמונות של אמנים יהודים והתמונות הללו מסמלות את הקשר בין [[גלות (יהדות)|הגולה]] והארץ. מזעזעת תמונתו של מינקובסקי על פרעות בגולה. מרהיבה בצבעיה תמונתו של מרק שגל של יהודי, המחזיק במסירות וחיבה ספר תורה. [[יוסף ישראלס#.D7.AA.D7.9E.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AA.D7.99.D7.95%20.D7.94.D7.9E.D7.A4.D7.95.D7.A8.D7.A1.D7.9E.D7.95.D7.AA%20.D7.91.D7.A0.D7.95.D7.A9.D7.90.D7.99%20.D7.99.D7.94.D7.93.D7.95.D7.AA|איזראעלס]] מדגים את ההוי היהודי של טוהר ושמחה ב"חתונה יהודית". כמו כן מוצגות תמונותיהם של [[מקס ליברמן|ליברמן]], [[לסר אורי]], מקס בנד ומייסדי "[[בצלאל#.D7.91.D7.A6.D7.9C.D7.90.D7.9C.2C%20.D7.91.D7.99.D7.AA%20.D7.9E.D7.93.D7.A8.D7.A9%20.D7.9C.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA%20.D7.95.D7.9C.D7.9E.D7.9C.D7.90.D7.9B.D7.95.D7.AA-.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA.2C%201906.E2.80.931929|בצלאל]]" בירושלים [[בוריס שץ]] ושמואל הירשברג. תערוכה זו של אמנות, מן האוסף של מוזיאון ת"א, מוסיפה גיוון חגיגי."<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1948%2F05%2F14&id=Ar03006&sk=1EFC56B6 טכס ההכרזה ההיסטורית], יום המדינה: עתון משותף של עתוני ישראל, 14 במאי 1948.</ref>}}
 
כיום משמש "בית דיזנגוף" משכן ל[[בית העצמאות|מוזיאון העצמאות]] ובמרכזו שחזור של האולם בו נערך טקס ההכרזה.[[קובץ:Tel Aviv Museum of Art 1 2013.jpg|ממוזער|250px|מוזיאון תל אביב לאמנות, דצמבר 2013. [[ציור קיר]] של [[רוי ליכטנשטיין]].]]
שורה 62:
מימוש השלב הראשון התאפשר הודות לתרומתה של אשת העסקים [[הלנה רובינשטיין]]. באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] פנו אל רובינשטיין מנהל המוזיאון [[אויגן קולב]], ראש עיריית תל אביב [[חיים לבנון]] ו[[קרן התרבות אמריקה-ישראל|הקרן האמריקאית למוסדות ישראל]]. רובינשטיין נענתה לבקשה והעניקה תרומה ל[[מימון]] הקמתו של ביתן ,שיקרא על שמה, כאגף במוזיאון העתידי.
 
תכנון המוזיאון, ובכללו הביתן, שיקף מגמות בינלאומיות עכשוויות שעסקו בתפקידו של מבנה המוזיאון ביצירת חווית הצפייה בתערוכות. ברוח זו תוכננו אולמות התצוגה בתכנית פתוחה וגמישה שאינה מגבילה את המבקר למסלול צפייה יחיד.<ref>{{הערה|מאיה ויניצקי, "הזמני והקבוע: כרוניקה של ביתן", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011, עמ' 139- 141.</ref>}} עם פתיחת הביתן היה גודלו כ-1200 מ"ר ועלותו הסתכמה ב- 400,000 [[לירה ארץ ישראלית|לא"י]].<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 24760411:0">|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=0wrBjcC3LYbX1bDtwy7y8i%2Fbdvf5oysbvHWNlETORncYoB0TdwRDdbkv6ueQbLMkYw%3D%3D&mode=image&href=DAV%2f1959%2f01%2f22&page=2&rtl=true ביתן האמנות ע"ש רובינשטיין ייפתח הערב בנוכחות הנדבנית], דבר, 22 בינואר 1959</ref>}}
 
חנוכת המבנה התקיימה ב-[[22 בינואר]] [[1959]] בטקס רב משתתפים בו נכחו, בין השאר, גב' הלנה רובינשטיין ומנהל [[משרד החינוך, התרבות והספורט|משרד החינוך והתרבות]], [[משה אבידור]].<ref{{הערה|שם=הערה name="מספר 24760411:0" />}} בחוברת שהופקה לרגל האירוע מצורפים דברי ברכה מאת [[גולדה מאיר]] ו[[פנחס ספיר]] - שרת החוץ ושר המסחר והתעשייה בשעתו - מנהל [[מוזיאון המטרופוליטן לאמנות|המטרופוליטן]], מנהל [[המוזיאון לאמנות מודרנית]] בניו יורק ומושל [[ניו יורק (מדינה)|מדינת ניו יורק]]. לכבוד הפתיחה הציג קולב מבחר יצירות מאוסף המוזיאון בתערוכה שזכתה לשבחים רבים בשם "המוזיאון מציג את עצמו".<ref>{{הערה|סוזן לנדאו, "פתח דבר", המוזיאון מציג את עצמו II, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2015, עמ' 8.</ref>}}
 
ב-[[1962]] לאחר שהושלמה עבודת התכנון של המוזיאון כולו, הוחלט שלא להתקדם בבנייה באותו אתר ולהקים את המוזיאון בשדרות שאול המלך. בין הסיבות להחלטה זו היו טענת העירייה כי השטח המקורי קטן מידי עבור המוזיאון המרכזי של העיר ומחלוקת ציבורית שהתעוררה בעקבות עקירתם המיועדת של [[שקמה|עצי שקמה]] עתיקים הנטועים באתר. העירייה החליטה על שימור העצים ובעזרת תרומה הוקם במקום [[גן יעקב]] בתכנונו של יעקב רכטר. בעקבות כך, הפך ביתן הלנה רובינשטיין למבנה עצמאי ובשיפוץ יסודי שנערך ב-[[1964]] הוא הותאם לייעודו החדש. עד שנת 1971 היה ביתן הלנה רובינשטיין מקום התצוגה העיקרי של המוזיאון וכיום הוא מתפקד כאגף נוסף ונפרד של מבני המוזיאון בשדרות שאול המלך.
שורה 71:
לאחר ביטול עבודות הבנייה בשדרות תרס"ט היה צורך בשטח חלופי שיענה על הדרישות של הקמת מוזיאון גדול, קבוע ומרכזי בעיר. הקרקע שנבחרה למבנה החדש הייתה שייכת בעבר למושבה [[טמפלרים (תנועה)|הטמפלרית]] [[שרונה (מושבה)#.D7.9E.D7.91.D7.A0.D7.99.D7.9D%20.D7.9E.D7.A4.D7.95.D7.A8.D7.A1.D7.9E.D7.99.D7.9D%20.D7.91.D7.9E.D7.95.D7.A9.D7.91.D7.94%20.D7.A9.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.94|שרונה]] ותהליך רכישתה על ידי עיריית תל אביב הסתיים רק בשנות ה-60. המתחם יועד במקור ל[[מגדל הקריה|משרדי הממשלה]], אך תכנית זו לא יצאה לפועל והאתר הפך למרכז של מוסדות תרבות בו ממוקמים גם [[התיאטרון הקאמרי]], [[האופרה הישראלית החדשה|האופרה הישראלית]] וספריית בית אריאלה.
 
בשנת 1964 הוכרזה תחרות בשני סבבים לתכנון המבנה. חבר השופטים הורכב מנציגי המוזיאון, מהנדס העיר, אישי ציבור , אדריכלים מקומיים - בניהם [[ורנר יוסף ויטקובר|ורנר-יוסף ויטקובר]] [[נחום זולוטוב|ונחום זולוטוב]] - כשבראשם עמד האדריכל וההיסטוריון ברונו צבי. צבי הדגיש את החשיבות שהמבנה המוזיאולי העתידי ישלב גמישות ופונקציונאליות מרבית עם תחושת קבע, אך גם יהווה יצירת אמנות בפני עצמה.<ref>{{הערה|יאשה גרובמן ואריאל בלונדר, "האדריכלות של מוזיאון תל אביב: מהלכים בהיסטוריה לא-ליניארית", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב,2011, עמ' 25- 26. </ref>}} בפרס הראשון זכתה תכניתם של דן איתן ויצחק ישר.
 
בלב התכנית של איתן וישר ניצבות ארבע גלריות גדולות ופתוחות - 800 מ"ר כל אחת - המקיפות חלל מרכזי גבוה שנועד לטקסי פתיחת תערוכות. מהאולם הראשי ניתן לצפות בגלריות ובחלקי הבניין הנוספים וכך גם מהרמפות המובילות ומחברות בין החללים השונים.<ref>{{הערה|אלונה נצן-שיפוטן ושירה שפרכר-סגלוביץ', "חגיגיותו של החולין", שם, עמ' 157- 159. </ref>}} תכנית זו הולמת את עקרונות התכנון [[לה קורבוזיה#.D7.A2.D7.A7.D7.A8.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AA|הקורבוזיאני]] ומבנה הבטון המוזיאלי שייך לזרם [[ברוטליזם|הברוטליסטי]] של [[אדריכלות מודרנית|האדריכלות המודרנית]].<ref>{{הערה|מאירה יגיד-חיימוביץ, "חומרי גלם-רשת מושגית: הרהורים בעקבות תחרות אדריכלים", '''בניין חדש מוזיאון תל אביב לאמנות: תחרות אדריכלים ע"ש הרטה ופול עמיר'''. שם, עמ' 16. </ref>}} לאחר ההקמה הביע מנהל המוזיאון [[חיים גמזו]] את שביעות רצונו מהמבנה לא רק משום יופיו אלא בעיקר בזכות הפונקציונאליות שלו.<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1971%2F04%2F04&id=Ar00401&sk=4F3213EE מוזיאון תל־אביב ייפתח ב־19 באפריל], דבר, 4 באפריל 1971.</ref>}} תכנונו זיכה את איתן וישר ב[[פרס רכטר]].
 
חנוכת המבנה החדש נערכה ב-[[19 באפריל]] [[1971]] בנוכחות [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[זלמן שזר]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[גולדה מאיר]], [[משרד החוץ#.D7.A9.D7.A8%20.D7.94.D7.97.D7.95.D7.A5|שר החוץ]] [[אבא אבן]] וראש עיריית תל אביב [[יהושע רבינוביץ]]. לכבוד האירוע התקיים קונצרט גאלה בניצוחו של [[ליאונרד ברנשטיין|לאונרד ברנשטיין]] ובחוברת חגיגית שהופקה לרגל המאורע מופיעים דברי ברכה מראשי ערים ברחבי המדינה. בארבע הגלריות המרכזיות הוצגו תערוכות הפתיחה: באחת הוצגה אמנות ישראלית, בשנייה פסלים ורישומים של [[ז'אק ליפשיץ]], תערוכה שלישית הציגה ציורים של אמנים צרפתיים בולטים במאה ה-20 והתערוכה הרביעית עסקה בקשר שבין אמנות ומדע.<ref>{{הערה|עדית זרטל, [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1971%2F04%2F15&id=Ar02403&sk=D3963A55 הבית השלישי], דבר, 15 באפריל 1971.</ref>}}
 
מאז הקמתו של המבנה ולאורך השנים נערכו בו שינויים, גם הם על ידי איתן וישר. התוספת הבולטת ביותר, האגף ע"ש מרק ריץ' וגבריאלה ריץ', תוכננה בצורה של קובייה שקופה הפונה כלפי הרחוב באופן המנוגד לחומריות של אולם המרכזי האטום למבט מבחוץ. היא כללה שתי גלריות חדשות, שתי קומות מחסנים, [[#%20%D7%92%D7%9F%20%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%A2%22%D7%A9|גן פסלים]], קפטריה וחניון. הרחבה זו של המבנה בוצעה בין [[1995]] ל-[[1999]] והיא סימנה מסלול תנועה חדש שהושלם, שנים אחר כך, עם בנייתו של אגף נוסף בשטח שממערב למבנה המרכזי.<ref>{{הערה|דן איתן, "הבניין המרכזי", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2011, עמ' 90. </ref>}}
 
=== מרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות (1987- היום) ===
שורה 94:
באמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] החלו להירקם תכניות ראשונות להקמת בניין חדש בצמוד למבנה הקיים בשדרות שאול המלך. בתקופה זו ניכר כבר הצורך בחללים נוספים לתצוגה ולפעילות הציבורית והתרבותית שהתרחשה במוסד. השטח שיועד להקמת המבנה נמצא ממערב לבניין המרכזי וב-[[2002]] הוכרזה תחרות דו-שלבית לתכנון הבניין הנוסף. צוות השופטים הורכב ממנהל המוזיאון מרדכי עומר, אוצרת המוזיאון לאדריכלות ועיצוב מאירה יגיד-חיימוביץ, התורמים הרטה ופול עמיר, האדריכל והחוקר רוברט אוקסמן, היסטוריון האדריכלות יהודה ספרן, האדריכלים [[משה ספדיה]] ו[[יעקב יאשה גרובמן|יעקב גרובמן]] ומהנדס העיר דני קייזר. נוכח קושי השופטים לבחור זוכה הוסיפו לתחרות שלב שלישי ובו זכתה תכניתו של האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן. לאחר זכייתו צירף סקוט כהן לפרויקט את האדריכל הישראלי עמית נמליך ומינה אותו לאדריכל האחראי במהלך החלק התכנוני בקיימברידג' ולאדריכל מקומי מלווה לתיאום תהליך הבניה בישראל.
 
הקמת הבניין התאפשרה הודות למבצע גיוס כספים שהניב תרומות רבות. המרכזית מבניהן היתה תרומה שהתקבלה בשנת 2007 מהרטה ופול עמיר בסך 10 מיליון [[דולר]].<ref>{{הערה|חיים הנדוורקר, [http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.1392552 עוד ידברו על הבניין הזה], אתר הארץ, 9 במרץ 2007.</ref>}} לתרומה של הזוג עמיר קדמה הצעתו של [[סמי עופר]] על סך 20 מיליון דולר, אך עופר נסוג מההצעה בעקבות מחלוקת ציבורית שהתעוררה לנגד התנייתו את התרומה בשינוי שם המוזיאון על שמו ועל שם רעייתו.<ref>{{הערה|{{ynet|[[מרב יודילוביץ']]|סמי עופר ביטל את תרומתו למוזיאון ת"א|3208800|31 בינואר 2006}}</ref>}}
 
הבניין שתכנן סקוט כהן הוא בעל שש גלריות המקיפות בסיבוב לולייני ואנכי [[אטריום]] בגובה של 27 מטרים שתקרתו שקופה. בשעות היום, אור מאיר את הקירות הלבנים האלכסונים של החלל המרכזי הגבוה והחזרי האור יוצרים תחושה של נפילה לעומקו של המבנה. בשעות החשיכה יוצרת התאורה המלאכותית תחושה דומה. מסיבה זו מכונה החלל "מפל האור". בניגוד לחלל הפנימי האנכי, נראה הבניין מבחוץ אופקי ורחב. חזיתו עשויה לוחות בטון שמשתלבים בסגנון הבנייה ההיסטורי של תל אביב ומתייחסים למאפיינים הברוטליסטים של המבנה המרכזי, אולם ההצבה הזוויתית והמורכבת של הלוחות השטוחים היא תוצר של אדריכלות דיגיטלית עכשווית.<ref>{{הערה|נועם דביר, [http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/1.1533039?=&ts=_1474299856096 ערב מוטרף במוזיאון תל אביב החדש], אתר הארץ, 28 באוקטובר 2011;  [http://www.mapa.co.il/ng/BuildRecord_print.asp?ID=6266&tab=1&SubjectID=11&checksend=1 מוזיאון תל אביב], אתר מפה. </ref>}} הבניין החדש הכפיל את שטח התצוגה של המוזיאון ועלות הקמתו הסתכמה בכ-225 מיליון [[שקל חדש|ש"ח]], כשעיקרה (140 מיליון ש"ח) מומן מתרומות והיתר (85 מיליון ש"ח) מומן על ידי עיריית ת"א.
 
אירוע חנוכת הבניין החדש נערך ב-30 באוקטובר [[2011]] בהשתתפות למעלה מ-2,000 מוזמנים, בהם נשיא המדינה [[שמעון פרס]], ראש העירייה [[רון חולדאי]] ושרת התרבות והספורט [[לימור לבנת|לימור ליבנת]]. פרס וחולדאי הזכירו בנאומיהם את מרדכי עומר, המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון, אשר יזם וקידם את הקמת הבניין אך נפטר ביוני באותה שנה ולא זכה לקחת חלק בהשקת האגף החדש. את החלק האומנותי בטקס ביצע ההרכב הישראלי [[TYP]] והופעתו כללה קטעי וידאו ארט שהוקרנו על המבנה.<ref>{{הערה|אבשלום חלוץ, [http://www.themarker.com/news/1.1536374 יצירת האמנות החדשה של תל אביב נפתחה בנוכחות 2,000 איש], [[TheMarker|דה מרקר]], 1 בנובמבר 2011.</ref>}} מערב הפתיחה ובמהלך החודשים שאחריו הוצגו בגלריות המבנה שמונה תערוכות: בשלוש תערוכות מאוספי המוזיאון הוצגו הדפסים ורישומים, צילום ישראלי ותצוגת קבע של האוסף הישראלי בשם "המוזיאון מציג את עצמו" - מחווה לשמה של תערוכת הפתיחה בביתן הלנה רובינשטיין. תערוכה קבוצתית נוספת הוקדשה לאדריכלות חמשת המבנים בהם שכן המוזיאון מאז הקמתו. בשלוש תערוכות יחיד הוצגה עבודתם של אנסלם קיפר, [[חנן דה-לנגה|חנן דה לנגה]], ויעקב קאופמן. התערוכה השמינית הוקדשה לזכרו של [[מרדכי עומר]].
 
==מנהלי המוזיאון==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מוזיאון_תל_אביב_לאמנות"