הצהרת תובע – הבדלי גרסאות

על פי פסיקת [[בית המשפט העליון]], על התובע להצהיר על בסיס בדיקה אישית של חומר הראיות כי יש מקום לכאורה להגיש בתיק כתב אישום ולבקש מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. כלומר, כדי לעמוד בדרישה שנקבעה בפסיקה על הרשות החוקרת לאסוף חומר ראיות שעל בסיסו יוכל התובע להצהיר כי קיימת לכאורה עילה למעצר עד תום ההליכים וכי "טיבו הצפוי של כתב אישום כזה מניח הסתברות גבוהה לצורך במעצר עד תום ההליכים"{{הערה|בש"פ 8845/04 אלטויל נ' מדינת ישראל}}. בנוסף, בית המשפט יורה על מעצר גישור רק מקום "שבו פרשה בפניו התביעה, ולו באופן כללי, את התשתית הראייתית העיקרית על בסיסה יתבקש בהמשך המעצר עד תום ההליכים"{{הערה|בש"פ 6829/07 מדינת ישראל נ' פרנקל, פסקה 5, 9 באוגוסט 2007}}. עם זאת, הצהרת התובע, על פהפי החלטה של השופטת [[אילה פרוקצ'יה]] אינה נדרשת לכלול פירוט של האישומים הצפויים, דבר המקשה על העצור להאבק נגד מעצר הגישור{{הערה|דוד ברהום, [http://www.clb.ac.il/journal/aly_mishpat/2007/313-328.pdf "ימי הביניים" בחוק המעצרים: על נוסחה של הצהרת תובע בשלב מעצר גישור בטרם הגשת כתב אישום], עלי משפט ו, תשס"ז}}.