הבדלים בין גרסאות בדף "בלה צ'או"

הוסרו 289 בתים ,  לפני שנתיים
מ
מחיקת שורה חוזרת, סקריפט החלפות (פופולרי), הסרת קישורים עודפים
מ (מחיקת שורה חוזרת, סקריפט החלפות (פופולרי), הסרת קישורים עודפים)
'''בלה צ'או''' (ב[[איטלקית]]: '''Bella Ciao''', תרגום: "להתראות יפה") הוא [[שיר עם]] [[איטלקי]] המזוהה עם ההתנגדות ל[[פשיזם]]. השיר היה נפוץ בקרב [[פרטיזנים|הפרטיזנים]] האיטלקים במהלך מלחמת האזרחים האיטלקית, ב[[מלחמת העולם השנייה]] בין 1943 ל-1945, במאבקם נגד [[איטליה הפאשיסטית|הרפובליקה הפאשיסטית האיטלקית]] ו[[גרמניה הנאצית]], והוא נחשב כיום כהמנון של חופש והתנגדות לפשיזם ברחבי העולם.
 
השיר מבוסס על [[שיר מחאה]] מסוף המאה ה-19 בשם "Alla mattina appena alzata" ("קמתי השכם בבוקר"). זהו שיר מחאה של פועלות ה"מונדינה" על תנאי העבודה הקשים בשדות ה[[אורז]] בצפון איטליה.
 
==היסטוריה==
===קמתי השכם בבוקר===
השיר "בלה צ'או" מבוסס על [[שיר מחאה]] איטלקי מסוף המאה ה-19 בשם "Alla mattina appena alzata" (תרגום: "קמתי השכם בבוקר"). זהו [[שיר מחאה]] של פועלות ה"מונדינה" {{אנ|Mondina}} על תנאי העבודה הקשים בשדות האורזה[[אורז]] בצפון איטליה.
 
בשדות ה[[אורז]] של [[עמק הפו]] הועסקו "מונדינות" (מנכשות אורז) בניכוש עשבים שוטים ו[[שתילה|שתילת]] שיחי אורז ממשתלות לערוגות בשדה מוצף במים. עבודת ה"מונדינות" הייתה משימה קשה ומעייפת, ובוצעה בעיקר על ידי נשים עניות. הפועלות עבדו ימי עבודה ארוכים בחודשי הקיץ החמים כאשר רגליהן היחפות שקועות במים עד הברכיים, וגבן כפוף במשך שעות רבות. תנאי העבודה הקשים, השעות הארוכות והשכר הנמוך הביאו לאי שביעות רצון מתמדת, ומדי פעם התעוררו מהומות ומחאות. ה"פדרוני", בעלי החוות הקשוחים, התעמרו בנשים, ובזמני שביתות ומחאות הביאו עובדים זמניים שכונו "שוברי שביתה".
השיר מבוסס בעקיפין על שיר המחאה של פועלות האורז. מחבר המילים אינו ידוע, אך חוקרי מוזיקה מצאו שמילות השיר דומות לשיר עם איטלקי מ[[ימי הביניים]] בשם "הפרח על הקבר" והמנגינה דומה לשיר ילדים בשם "הסבתא הזקנה שלי".
 
השיר הפך לפופולארילפופולרי ברחבי העולם בשנת [[1947]] לאחר שבוצע בידי מקהלת [[הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי]] בכנס העולמי ב[[פראג]] באותה שנה. הוא התחבב על המפלגות הקומוניסטיות ברחבי אירופה, ובוצע בכל שנה בכנסי התנועה על ידי נציגי [[איטליה]], ולאחר מכן תורגם לשפות רבות על ידי נציגי הארצות האחרות.
 
השיר נפוץ בעיקר בקרב תנועות התנגדות ברחבי העולם. הוא היה פופולרי במיוחד ב[[שביתת סטודנטים|מחאות סטודנטים]] ב[[שנות השישים]], בהן המחאה נגד [[מלחמת וייטנאם]], אירועי [[מאי 1968]] בפריז ו[[האביב של פראג]]. הגרסה בספרדית, למשל, פופולאריתפופולרית אצל ה[[אמיליאנו ספאטה|ספאטיסטים]] ב[[צ'יאפס]], והוא נפוץ גם בתנועות נוער ב[[קובה]] וב[[הרפובליקה העממית של סין|רפובליקה העממית של סין]]. הוא מושר בימינו באירועי מחאה רבים, בהם [[כיבוש וול סטריט|המחאה נגד וול סטריט]] בארצות הברית והמחאה נגד [[הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו"]] בפריז, ומהווה חלק קבוע באירועים פוליטיים באירופה, כמחאה על עליית כוחן של מפלגות [[ימין פופוליסטי]].
 
השיר זכה לשלל ביצועים ותורגם לשפות רבות, וגרסאות שלו הוקלטו על ידי אמנים רבים, בהם [[איב מונטאן]], [[מרי הופקין]], [[סנדי שו]], [[מאנו צ'או]] ו[[מקהלת הצבא האדום]].