הבדלים בין גרסאות בדף "טעמי המקרא"

אין שינוי בגודל ,  לפני שנתיים
הפיכה מ-ישנו ל-ישנה (מתייחס לשם עצם שמורת המין שלו היא נקבה - נגינה)
מ (קישורים פנימיים)
(הפיכה מ-ישנו ל-ישנה (מתייחס לשם עצם שמורת המין שלו היא נקבה - נגינה))
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
כמו כן ישנה קבוצה של טעמים נפרדים, הנקראת '''טעמי ספרי אמ"ת''' ([[איוב|'''א'''יוב]], [[משלי|'''מ'''שלי]], ו[[תהלים|'''ת'''הלים]]), בקבוצה זו, למרות צורתם הזהה של חלק מהטעמים, תפקידם התחבירי שונה מבשאר המקרא. נגינתם של אלה אינה ידועה כלל במסורת [[יהדות אשכנז|אשכנז]], אבל ל[[יהדות ארצות האסלאם|בני עדות המזרח]] ול[[יהדות תימן|יהודי תימן]] קיימת מסורת מוזיקלית בשבילם, ובה אף מנגינות שונות לשלושת הספרים איוב, משלי, ותהלים.
 
כתיב הטעמים עצמו נשאר קבוע לאורך כל התנ"ך, למעט איוב משלי ותהילים בהם טעמים אחרים כאמור. נגינתם של הטעמים מופיעה בסגנון המשתנה מעדה לעדה. ניתן למצוא בין השאר את הנוסח האשכנזי, הספרדי-מערבי, הספרדי-מזרחי, האיטלקי והתימני, וכן מספר נוסחים נוספים. המסורת הספרדית-מערבית משמשת אצל יוצאי [[צפון אפריקה]] ו[[מערב אירופה]]. המסורת של הספרדים במערב אירופה הובאה לשם על ידי יהודים צפון אפריקאיים והתפתחה לכיוונים מערביים יותר (הדמיון בין המסורות ניכר בעיקר בטעמי ההפטרה ופחות בטעמים של התורה). המסורת הספרדית-מזרחית משמשת בקהילות [[המזרח התיכון]]: [[ארץ ישראל]] (הנוסח הארץ ישראלי מכונה "ספרדי ירושלמי"), [[סוריה]], [[מצרים]] ו[[עיראק]], ובקהילות [[טורקיה]] ו[[חבל הבלקן|הבלקן]]. קיימים הבדלים מינוריים בין מסורות טורקיה והבלקן מחד למסורות המזרח התיכון מאידך בטעמים של התורה ואילו בטעמים של שאר הספרים ההבדלים בין הקהילות גדולים יותר. הקשר בין המסורת הספרדית-מזרחית לספרדית-מערבית הוא רופף למדי מבחינה מוזיקלית, למעט שמות הטעמים. במסורת המערבית הנוסח הנפוץ ביותר הוא המרוקאי, ואילו במסורת המזרחית הוא הנוסח הספרדי-ירושלמי. בנוסף ישנוישנה נגינה לקריאה בתורה ולהפטרה הנהוגה בקרב יהודי הודו . ל[[יהודי גאורגיה]] ישנם שני סוגי מנגינות משלהם לקריאת ההפטרה, האחת מנגינת הפטרה של קהילות [[מערב גאורגיה]], והשנייה מנגינת הפטרה של קהילות [[מזרח גאורגיה]].
 
דרך זמרתם של הטעמים, השונה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה, הושפעה בעליל מהסביבה דרכה עברו. כך למשל יש למצוא בנגינה האשכנזית הדים ברורים ל[[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] המערביים, ובנגינתם בארצות האסלאם ניתן למצוא צלילים רבים חסרי גובה מוגדר, בייחוד בטעם הסילוק (סוף-פסוק), שנגינתו בנוסחים אלו דומה יותר לאנחה. במסורת הספרדית-ירושלמית הקריאה בתורה היא לפי [[מקאם]] שיגא.
משתמש אלמוני