אמין אל-חוסייני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להכיבוש הישראלי |
|||
שורה 394:
ב-1 במרץ 1967 ביקר ב[[ירושלים המזרחית]],{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא הגיע לירושלים מביירות "והתקבל בכבוד רב בשדה התעופה". אולם על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), הוא חצה יחד עם מזכירו ושומרי ראשו את [[גשר אלנבי]] אל [[הגדה המערבית]] "ונתקבל ב[[יריחו]] בכבוד רב".}} לראשונה מאז שברח ממנה ב-1937. הוא נתקבל על ידי מושל מחוז ירושלים, מפקדי הצבא והמשטרה האזוריים ונכבדים פלסטינים. לאחר מכן המשיך להר הבית, שם עלה לקברים שעל ההר,{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא עלה לקבריהם של [[חוסיין בן עלי]], [[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]], [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] ומוחמד עלי. על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), "הוא השתטח ללא כל בושה" על קברו של [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]], שנרצח 16 שנים קודם לכן.}} ולאחר מכן התפלל ב[[מסגד אל-אקצא]], בו הריעו לו המתפללים.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 145.}} בהתאם להסכם עם השלטון הירדני, הוא נמנע מלנאום במקומות בהם ביקר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} המלך העמיד לרשותו מכונית-שרד מלכותית ובערבו של אותו יום נסע לעמאן ונפגש עם המלך.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} בפגישתו עם המלך, כינה את אנשי אש"ף "כוחות הרשע".{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369}} למחרת ביקר בבית הווקף בירושלים. בירושלים הוא שהה למשך שבועיים והמלך העמיד לרשותו את ארמון הקיץ שלו ב[[בית חנינא]].{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} ב-15 במרץ יצא מירדן ל[[מכה]] ובאמצע אפריל המשיך משם בחזרה לביירות.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 146.}}
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] המשיך המופתי בקשריו עם המלך חוסיין. ב-16 בספטמבר 1967 כינס המלך בעמאן, לבקשת חאג' אמין, קונגרס אסלאמי עולמי, שדן ב"תוצאות התוקפנות הציונית". אל-חוסייני ישב בראשו ובנאומו הזהיר מכוונות ההתפשטות של ישראל לעבר ארצות ערב. הוא הדגיש את התנגדותו לתוכניות של שוקיירי וטען כי משמעותן "הקמת ישות רופפת בשם פלסטין" ו"ניתוק קשרי האחוה בין שתי הגדות". הוא הזהיר את הפלסטינים שב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] וב[[רצועת עזה]], "שלא יפלו קורבן לפיתויי האויבים" ושימשיכו ב"עמידתם האיתנה" ("[[צומוד]]") נגד [[הכיבוש הישראלי]]. ב-18 בספטמבר עמד בראש כינוס דתי נוסף, הפעם בהשתתפות אנשי דת מוסלמים ונוצרים מארצות ערב, לנוכח "המעשים הברבריים והבלתי אנושיים שמבצעים הציונים על ידי חילול המקומות הקדושים". בשם הכינוס, הוא שלח מברקים ל[[מזכ"ל האו"ם]], ל[[אפיפיור]] ולאחרים וקרא להם לשחרר את המקומות הקדושים ולהחזירם "לידי חוסיין". אחרי התפטרות שוקיירי, ובמיוחד לאחר שערפאת הפך לראש הוועד הפועל של אש"ף בפברואר 1969, הרבה אל-חוסייני לבקר בעמאן.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 148–149.}}
בתקופה זו עדיין מומנו פעילויותיו של אל-חוסייני על ידי הסעודים. הוא ניסה להקים ארגון צבאי משלו, ובתחילת 1969 העלה בשיחות עם חוגים מוסלמים בירדן את הרעיון להקים ארגון בשם "אל-פתח אל-אסלאמי". אולם הארגון לא הפך לגורם משמעותי, ובטרם ביצע פעילות מזוינת כלשהי, הובס בקיץ 1969 בהתנגשות עם יחידת פת"ח, שהתקיפה את בסיסו במחנה הפליטים "אל וחדאת" ופירקה את אנשיו מנשקם. בתחילת 1969 אל-חוסייני גם ארגן מחדש את יחידות [[ג'יהאד אל מוקאדס]], כחלק מהמאמץ לגבש כוח פלסטיני בחסות ירדן, אולם כעבור מספר חודשים שכנע ערפאת את הסעודים להפסיק לממן אותן, ואל-חוסייני נאלץ להגיע איתו להסכם על צירוף אנשיהן לפת"ח.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 149–150.}}
| |||