הבדלים בין גרסאות בדף "לואיז שץ"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנה
מ
הוספת קישור לבית האמנים בירושלים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (הוספת קישור לבית האמנים בירושלים)
את נופי הארץ, הטבעיים והפתוחים וכן העירוניים והמקומיים, שהכירו לה בצלאל וזהרה בטיולים רבים, אהבה (עד גיל מבוגר מאוד נהגה ללכת מביתה ב[[בית שץ]], במרכז העיר, אל הר הזיתים, לחזות בזריחה ולקטוף פטריות.) והם היוו מקור השראה ויצירה לציוריה המופשטים והמדויקים, אשר מזכירים את רוחו של [[פאול קליי]], אך שומרים על אינדיווידואליות ברורה.
 
עיקר עבודותיה בצבעי מים, עבדה גם ב[[קולאז']]ים, [[קיסאין]], עיטורים לספרים ומרשמי [[אמנות שימושית]]. עיטרה בציורי קיר את אוניות הנוסעים של "[[צים]]", "[[שלום (אונייה)|שלום]]" ו"[[תיאודור הרצל (אוניית נוסעים)|תיאודור הרצל]]", יחד עם בעלה [[בצלאל שץ]], משרד [[אל על]] בלונדון, תערוכת העשור כחלק מ[[חגיגות העשור למדינת ישראל]] בירושלים, קירות קרמיקה למדרשת עמליה ירושלים וספריית בית העם ([[מרכז ז'ראר בכר]] כיום) בירושלים. תכננה כלי נחושת שהוצגו בשנת [[1954]] בטריאנלה העשירית של מילאנו וזיכוה במדליית כסף. זכתה בפרס "מעל לתחרות" עבור מתווי בדים ב[[בית הנכות בצלאל]] ב-[[1952]], פרס [[בית האמנים בירושלים]] ע"ש שן [[1970]]. פרס ירושלים לציור לשנת [[1973]]. וכן פרס ע"ש [[מרדכי איש שלום]] על תרומה מיוחדת לאמנות. השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובעולם. עבודותיה נמצאות ב[[מוזיאון ישראל]], [[מוזיאון תל אביב]], [[מוזיאון חיפה לאמנות]] ובאוספים פרטיים ב[[ישראל]], [[ארצות הברית]], [[אנגליה]], [[שווייץ]], [[צרפת]] ו[[איטליה]].
לאחר פטירת בעלה, בצלאל בשנת [[1978]] היא המשיכה להתגורר לצד גיסתה [[זהרה שץ]].