הבדלים בין גרסאות בדף "הפנתאון ברומא"

מ
סקריפט החלפות (מינימלי)
מ (←‏תכנון אל מול ביצוע: הגהה, replaced: אפייני ← אופייני)
מ (סקריפט החלפות (מינימלי))
מראהו של המבנה, כמו גם עיצובו הארכיטקטוני והאורנטצייה שלו שנויים במחלוקת. [[ארכאולוג]]ים רבים האמינו בעבר כי הפנתאון של אגריפה פנה לכיוון דרום ולא צפונה, כפנתאון האדריאני. פרשנות ראשונה שניתנה לחפירות ארכאולוגיות שבוצעו סביב 1890, על ידי הארכאולוג רודולפו לנצ'אני (Rodolfo Lanciani), דגלה בתאוריה כי למבנה הייתה תוכנית בעלת צורה T ופרונאוס הפונה דרומה. כאשר במקום ה[[פרונאוס]] של היום, היה חלל מקדש פנימי (cella) בעל תוכנית מרובעת ואזור ה[[רוטונדה]] של היום היה מתחם מרוצף, פתוח לשמיים ותחום על ידי קירות היקפיים, ממנו נכנסו אל המבנה.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 127}}
 
תאוריה אחרת הציעה כי האתר תפקד בתחילה כמתחם סגידה פתוח (templum בלטינית) ולא כמבנה סגור. מתחם זה הגדיר מרחב קדוש שאת גבולותיו אין לשנות. דבר המסביר מדוע כאשר אדריאנוס בנה מחדש את המבנה, הוא דבק בגבולות הללו. עם זאת, חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בין השנים 7–1996 הראו כי הפנתאון של אגריפה היה למעשה בעל אותה אוריינטציה לכיוון צפון, על ציר צפון-דרום וכי תוכניתו הייתה דומה למדי לזה של אדריאנוס, למעט שינויים קטנים. הפרונאוס בפנתאון של אגריפה היה רחב יותר והרוטונדה שלו לא הייתה מקורה בגג מבטון אלא הייתה בעלת גג מעץ, יש לשער בצורת [[חרוט]]. כמו כן, חפירות אלו חשפו כי הכניסה למבנה הייתה משני מהלכי מדרגות צידיים ובמרכזה, במה לנאומים.
מידע נוסף אודות הפנתאון של אגריפה מספק [[פליניוס הזקן]] המספר ביצירתו "[[תולדות הטבע]]" (Naturalis Historia) כי הפנתאון קושט על ידי [[דיוגנס מאתונה]] (Diogenes of Athens) וחלק מן העמודים שתמכו במקדש היו [[קריאטידה|קריאטידות]].{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plin.+Nat.+36.4&fromdoc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137 Plin. Nat. Hist. 36.4]}} ארכאולוגים מאמינים כי אלו מוקמו בחזית הפרונאוס, אשר קושט בכותרות עמודים מברונזה מהעיר [[סירקוזה|סירקוסאי]].{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 127-128}}
 
משמעותו{{הערה|תרגום חופשי}}: {{ציטוטון|הקיסר לוקיוס ספטימיוס סוורוס פיוס פרטינקס, המנצח בערב, ב[[חדייב]], וב[[פרתיה]], כהן גדול, עשר פעמים טריבון, אחת עשרה פעמים זכה להצדעה כקיסר, שלוש פעמים קונסול, אבי המולדת, [[פרוקונסול (רומא העתיקה)|פרוקונסול]]; וכן הקיסר מרקוס אורליוס אנטוניוס פיוס פליקס אוגוסטוס, חמש פעמים טריבון, קונסול, פרוקונסול, שיקמו במלוא ההדר את הפנתאון הבלוי מרוב עתיקוּת.}}{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=Bg0YAAAAYAAJ&pg=PA272&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false] Luigi Piale; Mariano Vasi. New Guide of Rome and the Enirons According to Vasi and Nibby, L. Piale, 1851, p. 27}}
 
מעט מאוד ידוע על התקופה שבין [[העת העתיקה]] המאוחרת לבין הסבת הפנתאון ל[[כנסייה]]. בשנת 398 הקיסר [[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] חוקק איסור על בניית בקתות ומבנים פשוטים במתחם [[שדה מרס]], שהיה בעבר המתחם המפואר והייצוגי ביותר בעיר. מצבם הרעוע של המבנים בכל סדר גודל, הצפות נשנות והפסקת שירותי הסניטציה בעיר, עם שירותים ציבוריים נוספים, כל אלו הביאו לעליית מפלס הקרקע סביב הפנתאון בהדרגה ולאיבוד אחד ממרכיביו הבולטים, [[אדריכלות קלאסית - מונחים|פודיום]] עליו עמד הפרונאוס.
הייתה זו תקופה חשוכה בעיר רומא, עם העברת מרכז השלטון של [[האימפריה הרומית|האימפריה]] ל[[קונסטנטינופול]] בשנת 330. כתוצאה מכך, הכסף וכוח האדם שזרמו בעבר לעיר, חדלו מלהגיע, ממדי רומא התכווצו בחלוף המאות לכדי כפר קטן וה[[מונומנט]]ים מעברה המפואר של האימפריה נותרו כעזובה.{{הערה|שם=William Macdonald 18}}
 
[[קובץ:Behles, Edmond (1841-1924) - n. 1088 - Pantheon (Roma).jpg|Behles, Edmond (1841-1924) - n. 1088 - Pantheon (Roma)|שמאל|ממוזער|250px|הפנתאון בטרם הסרת שני המגדלים התאומים שהוצבו על גג ה[[פרונאוס]] במאה -17.]]
 
ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]] ביקש האפיפיור [[בוניפקיוס הרביעי]] מ[[פוקאס, קיסר האימפריה הביזאנטית]], להשתמש במבנה כ[[כנסייה]]. במרבית המקורות שבידינו, נטען שהתאריך להסבתו של המבנה הוא 609.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} אולם, מחקרו של סיבלה דה בלאו (1994 ,S. de Blaauw) בנושא מציע כי למעשה המבנה הוסב רשמית לכנסייה ב-13 במאי 613, לאחר מותו של האפיפיור. באמצע המאה ה-7 הפנתאון כונה "כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres) ובמחצית השנייה של המאה השמינית מאוזכר כ-Sanctae Maria Rotundae.{{הערה|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 145.}} העובדה כי המבנה המשיך להיות בשימוש על ידי הכנסייה בתקופת [[האימפריה הביזנטית]], הבטיחה את שרידותו. הכנסייה אומנם ביצעה שינויים בחלק מפרטי הבנייה המקוריים של הפנתאון אך החסות שפרשה עליו הבטיחה תחזוקה וטיפול מינימאלייםמינימליים אשר היו נחוצים לשמירתו עד אשר בוצע בו שימור ראוי יותר ב[[העת החדשה|עת המודרנית]].{{הערה|שם=William Macdonald14|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} חזקתו של [[אפיפיור|מוסד האפיפיורות]] על הפנתאון החלה עם הקדשת המבנה מחדש ל[[נצרות|דת הנוצרית]] והמשיכה אל תוך [[המאה ה-19]].{{הערה|שם=Tod A. Marder146|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 146.}}
 
בשנת 663, בעת ביקורו בעיר, הסיר [[קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית]], את רעפי ה[[ברונזה]] המוזהבת שעל גג [[כיפה (מבנה)|כיפת]] ה[[רוטונדה]] ואלו נגנבו בדרכם ל[[קונסטנטינופול]], על ידי שודדי ים ערבים ב[[סיציליה]]. בינתיים הוסיפו לערוך במבנה שינויים ונפתח מעבר בין הנישה הדרומית והראשית (דמוית [[אפסיס]]) לנישה הסמוכה לה ממערב, דרך אחד העמודים, ללא מודעות לתפקידו ה[[הנדסת מבנים|הנדסי]] בנשיאת עומסים.{{הערה|שם=William Macdonald 18}}
[[קובץ:Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary b44 706-0.jpg|Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary b44 706-0|שמאל|ממוזער|250px|[[תוכנית (אדריכלות)|תוכנית]] ו[[חתך (אדריכלות)|חתך]] של הפנתאון, ([[המילון האנציקלופדי של ברוהאוס ואפרון]] (Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary))]]
מבחינה [[אדריכלות|אדריכלית]] הפנתאון מתאפיין בחדשנות תוך הקפדה על חיבור חזק ל[[סדר קלאסי|מסורת הקלאסית]]. חדשנותו ביחס לתקופת בנייתו נבעה מהאופן שבו ייצר סינתזה של מספר רעיונות אדריכליים קיימים{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 186}}:
#יצירת חלל פנים ייחודי על ידי שילוב של תוכנית מעגלית עם קירוי ב[[המיספירה]] (מחצית מעטפת כדור).
#פיתוח השימוש ביציקת [[בטון]] ליצירה ועיצוב [[קמרון (אדריכלות)|קמרונות]]. במקרה זה, [[כיפה (מבנה)|הכיפה הגדולה]] ביותר בהיסטוריה מ[[בטון מזוין|בטון לא מזוין]].
#החידוש בשימוש ב"אוצר המילים" הקלאסי, אשר לקח את [[הסדר הקורינתי]] לרמות חדשות של חידוד והצבת אלמנטים בקנה מידה שונה בסמיכות זה לזה (scale juxtaposition).
[[קובץ:The Pantheon, Rome (14811508269).jpg|שמאל|ממוזער|250px|עמודי ה[[פרונאוס]].]]
[[קובץ:Piranesi-6037.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רישום ה[[אנטבלטורה]] של ה[[פרונאוס]] בפנתאון.]]
כפי שנבנה על ידי [[אדריאנוס]], הפרונאוס מורכב משורה קדמית של שמונה עמודים ומאחוריהם שמונה עמודים נוספים המחלקים את החלל לשלושה מעברים, המרכזי מביניהם רחב יותר ומוביל לדלת הכניסה לרוטונדה. עומקו של הפרונאוס הוא 15.62 מטר (53 רגל רומאי), מקו העמודים הקדמי ועד לקיר של הבלוק המתווך.
הפרונאוס מבוסס על טיפוס מבנה [[אדריכלות רומית|המקדש הרומי]] המסורתי עם השפעה ניכרת ממקדש מרס (Mars Ultor) ו[[מקדש יופיטר הקפיטוליני]] ורוחבו הנמדד הוא 34.20 מטר (115 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] רומאי), כמעט זהה כבמקדשים אלו.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 188-189}} מאחורי ה[[פרונאוס]] מתנשא הבלוק המתווך. כשמו, חלק זה מתווך בין חלל הפרונאוס ל[[רוטונדה]] וכולל את הנישות שמשני צדי הכניסה לרוטונדה. מאחורי הנישות, נמצאים חדרי מדרגות המובילים לעליית הגג של הרוטונדה.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, p. 28}} הכניסה אליהן היא מהחזית הצפונית והדרומית, אך אינה פתוחה לציבור הרחב.
 
 
גם בהקשרו העירוני אליו משתייך הפנתאון, מתחם שדה מרס, נעשה שימוש באור וצל כדי לייצר מסרים סימובלים:
#הקשר הסימבולי לאל השמש צויין ביוזמתו הראשונה של [[אוגוסטוס]], בעזרת שימוש ב[[אובליסק]] מ[[מצרים]] כשעון שמש וסימל גם את תפקידו של השליט כ"שומר הזמן" שכן הקמת האובליסק מתוארכת לאותה שנה שבה אוגוסטוס החיל את [[הלוח היוליאני|לוח השנה החדש]] ([[1-9 לפנה"ס|9 לפנה"ס]]).{{הערה|שם=Hannah510|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 510}}
#ביום השוויון, שעון השמש - האובליסק שהובא ממצרים שמזרח, היה מטיל צל על מזבח ה[[ארה פקיס]], שציין את השגיו של אוגוסטוס במערב. לכך היה אפקט פוליטי ואידאולוגי, במיוחד אם לוקחים בחשבון את יום הולדתו של אוגוסטוס, שהוא סביב יום השוויון הסתוי.{{הערה|שם=Robert Hannah507|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 507}}
#מן המפות הזמינות למחקר, נראה שחזית הארה פקיס, בעלת [[תבליט]] המתאר את ונוס, פנתה לעבר השמש העולה בחודש אפריל, חודש אשר ניתן בו כבוד מיוחד לאלה ונוס.{{הערה|שם=Robert Hannah507}}
#המשכיות של רעיונות אלו באה לידי ביטוי בהקמתו מחדש של הפנתאון על ידי [[אדריאנוס]], באותו הקשר עירוני כשל הפנתאון של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]] ובאופן הצבת ה[[מאוזוליאום]] של אדריאנוס (כיום [[טירת סנטאנג'לו]]) על ציר מזרח-מערב מול הארה פקיס. בצורה כזו, מכיוון הפנתאון, נצפתה השמש כשוקעת מעל למאוזוליאום וכך נקשרו מפעלי הבנייה של אדריאנוס עם אלו המזוהים עם אוגסוטוס.{{הערה|שם=Hannah510}}
 
<div class="mw-content-ltr">
*Adam Ziolkowski, '''What did Agrripa's Pantheon look like? New Answer to an Old Question''', The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p.&nbsp;29-39.
*Hubert Cancik and, Helmuth Schneider, '''The Pantheon in Rome''', Brill’s New Pauly, Brill Online, 2015. Reference 07 February 2015 First appeared online: 2006. First Print Edition: {{ISBN|9789004122598}}, 20110510.
*John w. Stamper, '''Hadrian's Pantheon, The Architecture of Roman Temples - The Republic to the Middle Empire''', [[Cambridge University Press]], United Kingdom 2005, p.&nbsp;184-205. {{ISBN|9780521810685}}
*John w. Stamper, '''Rebuilding Rome in The Time of Augustus''', Cambridge University Press, United Kingdom 2005, p.&nbsp;126-129.