הבדלים בין גרסאות בדף "סי היימן"

נוספו 161 בתים ,  לפני שנה
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
ב-1973, בהיותה בת 12, חזרה מיוזמתה, ללא הוריה, לישראל לקיבוץ בית אלפא. הוריה שתמכו בהחלטתה ועמדו מאחוריה, נותרו עוד מספר שנים בלונדון וסמדר היימן חייתה אז בסטטוס של "[[ילדי חוץ|ילדת חוץ]]" במשק בו נולדה. את שירה הראשון, אותו כתבה והלחינה בעצמה, הקליטה היימן ב-1974, כאשר הייתה בת 13. השיר נקרא "תן לנו לחיות", ואיתו התחרתה היימן בתחרות "גלבוזמר", שהנחה המורה שלה למוזיקה [[דוד עורי]]. השיר שארך כמעט שתי דקות זכה במקום הראשון, אבל לא דחף את היימן להקלטת [[אלבום בכורה]].
 
בשנת 1985 התפרסמה היימן בסרט "[[שוברים]]" של [[אבי נשר]]. בסרט גילמה היימן דמות צעירה בשם גלדיס השואפת להיות כוכבת [[רוק (מוזיקה)|רוק]]. היימן שרה בסרט שני דואטים עם [[יזהר אשדות]]. באותה השנה הקליטה את השיר "באת אלי", שיצא כ[[תקליט שדרים]] וזכה להצלחה. בשנת 1986 החלה היימן להופיע במועדונים קטנים ב[[תל אביב]] ומשכה תשומת לב בזכות סגנונה המוחצן, ובאמרה שהיא רוצה לשיר כמו [[ג'ניס ג'ופלין]]. עוד באותה שנה כתבה וביצעה עם גבי שושן את השיר "קונטאקט". בדצמבר אותה שנה השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 17 עם תנו לי גיטרה חשמלית, שכתבה והלחינה.
 
בשנת 1987 הקליטההוציאה היימן את האלבום הראשון שלה עם "[[להקה מקומית]]", אשר נקרא "[[סי היימן ולהקה מקומית]]". הטקסטים שבאלבום שילבו בין נושאים חברתיים, פוליטיים ונשיים, וכולם מלבד "לא עובדת בשביל אף אחד", שכתב [[רן עפרון]], נכתבו והולחנו בידיה. מתוך שירי האלבום הצליחו "אהבתי אותך אז", "גיבור גדול", "לא עובדת בשביל אף אחד" ו"עיר מתנתקת". היא ניגנה בו בפסנתר ויחד איתה ניגן ב[[אקורדיון]] אביה נחום היימן.
 
בשנת 1988 יצא אלבומה השני שנקרא "[[התקליט השני]]" ומתוכו הצליחו השירים "קרוב לקצה", "עולם תעשייתי", "משוטטת" וחידוש לשיר "[[כמו צמח בר]]" של [[רחל שפירא]] שהולחן על ידי אביה. באלבום נכלל גם השיר "יורים ובוכים", שנפסל לשידור בגלי צה"ל בראשית ימי [[האינתיפאדה]] בגלל תוכנו הפוליטי-תקשורתי.{{הערה|{{מעריב||שריד ימחה בפני רבין על פסילת שירה של סי היימן|1988/03/29|00601}}}}
2,027

עריכות