סי היימן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
|||
שורה 30:
ב-1973, בהיותה בת 12, חזרה מיוזמתה, ללא הוריה, לישראל לקיבוץ בית אלפא. הוריה שתמכו בהחלטתה ועמדו מאחוריה, נותרו עוד מספר שנים בלונדון וסמדר היימן חייתה אז בסטטוס של "[[ילדי חוץ|ילדת חוץ]]" במשק בו נולדה. את שירה הראשון, אותו כתבה והלחינה בעצמה, הקליטה היימן ב-1974, כאשר הייתה בת 13. השיר נקרא "תן לנו לחיות", ואיתו התחרתה היימן בתחרות "גלבוזמר", שהנחה המורה שלה למוזיקה [[דוד עורי]]. השיר שארך כמעט שתי דקות זכה במקום הראשון, אבל לא דחף את היימן להקלטת [[אלבום בכורה]].
בשנת 1985 התפרסמה היימן בסרט "[[שוברים]]" של [[אבי נשר]]. בסרט גילמה היימן דמות צעירה בשם גלדיס השואפת להיות כוכבת [[רוק (מוזיקה)|רוק]]. היימן שרה בסרט שני דואטים עם [[יזהר אשדות]]. באותה השנה הקליטה את השיר "באת אלי", שיצא כ[[תקליט שדרים]] וזכה להצלחה. בשנת 1986 החלה היימן להופיע במועדונים קטנים ב[[תל אביב]] ומשכה תשומת לב בזכות סגנונה המוחצן, ובאמרה שהיא רוצה לשיר כמו [[ג'ניס ג'ופלין]]. עוד באותה שנה כתבה וביצעה עם גבי שושן את השיר "קונטאקט". בדצמבר אותה שנה השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 17 עם תנו לי גיטרה חשמלית, שכתבה והלחינה.
בשנת 1987
בשנת 1988 יצא אלבומה השני שנקרא "[[התקליט השני]]" ומתוכו הצליחו השירים "קרוב לקצה", "עולם תעשייתי", "משוטטת" וחידוש לשיר "[[כמו צמח בר]]" של [[רחל שפירא]] שהולחן על ידי אביה. באלבום נכלל גם השיר "יורים ובוכים", שנפסל לשידור בגלי צה"ל בראשית ימי [[האינתיפאדה]] בגלל תוכנו הפוליטי-תקשורתי.{{הערה|{{מעריב||שריד ימחה בפני רבין על פסילת שירה של סי היימן|1988/03/29|00601}}}}
| |||