יהודה ושומרון וחבל עזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
עריכה, סקריפט החלפות (עות'מאני, דייווי)
שורה 2:
'''יהודה ושומרון וחבל עזה''' (יש"ע) הוא הכינוי הרשמי שנתנה מדינת [[ישראל]] לשטחים שהיו חלק מ[[המנדט הבריטי]] עד ל[[הקמת מדינת ישראל|הקמת המדינה]], נכבשו על ידי [[ירדן]] ו[[מצרים]] במהלך [[מלחמת העצמאות]] ומאוחר יותר נכבשו בידי [[צה"ל]] במהלך [[מלחמת ששת הימים]], למעט [[מזרח ירושלים]] שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, [[יהודה ושומרון]] ו[[רצועת עזה]].
 
החל משנת 1967 הוחל על השטחים [[הממשל הצבאי הישראלי בשטחים|ממשל צבאי]], שבשנת 1981 הוחלף ב[[המנהל האזרחי|מנהל האזרחי]]. במסגרת [[הסכמי אוסלו]] חולקו השטחים לשלוש קטגוריות (שטחי A, B, C) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם. מינואר 1996 נמצאיםנמצאת למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה פלסטינית, ולאחר ומ[[ההתנתקות]] ב-2005 נמצאת 100% מאוכלוסיית [[רצועת עזה]] בשליטהתחת שליטה פלסטינית.
 
המעמד המשפטי והבינלאומי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב מדינות העולם מתייחסים אל שטחי יהודה ושומרון כאל שטח פלסטיני כבוש{{הערה|{{ישראל היום||אמת משפטית|140369|13 בדצמבר 2013}}}}, אך ממשלת ישראל רואה בהם שטחים הנתונים במצב של [[תפיסה לוחמתית]], עמדה שהתקבלה גם על ידי [[בג"ץ]].
שורה 71:
 
== מעמדם של השטחים מבחינה משפטית ובינלאומית ==
פרשנות אחת שבה תמכו הפרופ'הפרופסורים [[יוג'ין רוסטוב]], טליה איינהורן, [[אליאב שוחטמן]], וכן ושופטשופט [[בית המשפט העליון]] [[שמעון אגרנט]], סטיבןוסטיבן שוובל ויוג'ין רוסטאו, אינה רואה את ישראל ככובשת ביהודה ושומרון אלא כבעלת הזכות העיקרית לריבונות, מכוח החלטות בינלאומיות והמנדט הבריטי, ומכך שישראל בפעילותמילאה הגנתיתבאופן מילאההגנתי את ה"ריק הריבוני" שנותר לאחר שהאימפריה העותומניתהעות'מאנית ויתרה על ריבונותה בשטחים שמדרום לטורקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. לפי פרשנות זו לירדן ומצריםולמצרים לא הייתה כל זכות לכבוש שטחים אלו ולא היה להם כל מעמד חוקי בשטחים אלו גם לאחר שכבשו אותם בתוקפנות.
 
פרשנות אחרת מורכבת יותר, שכן לפי כללי [[המשפט הבינלאומי הפומבי]] השטחים נמצאים בשליטת ישראל, לפי פרשנות אחת מכוח [[תפיסה לוחמתית]]. מאז תום [[מלחמת העולם השנייה]] וקבלת [[אמנת האו"ם]], מקובל העיקרון שעל-פיו מדינה אינה רשאית להחיל את ריבונותה על שטח שנכבש בכוח (בין אם הייתה הצדקה להפעלת הכוח ובין אם לאו). לפי עיקרון זה, שטח יכול לעבור לריבונותה של מדינה רק על-פי הסכם בין המדינות הטוענות לזכויות עליו, או בהסכמת [[הקהילה הבינלאומית]]. כיוון שישראל כבשה שטחי יש"ע, במהלך מלחמה, הרי הם "שטחים כבושים" שישראל רשאית להחזיק בהם על-פי כללי [[אמנת ז'נבה הרביעית]] עד תום הסכסוך. ומאחר וירדן הביאה ריבונות על שטחים אלה לפני המלחמה הרי שאחרי [[ניתוק הזיקה|וויתורה של ירדן על כל תביעה טריטוריאלית מצדה בשטחי "הגדה המערבית"]] ו[[הסכם השלום בין ישראל לירדן|הסכם השלום בין הצדדים]] השטחים הם בריבונות חוקית של ישראל. השקפה זו באה לידי ביטוי ב[[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]] הקובעת כי על הצדדים להגיע ל"שלום צודק".
שורה 124:
ההשקפה הבינלאומית הרווחת היא שגבולות מדינת ישראל נקבעו דה-פקטו בהסכמי רודוס מ-1949, וכל שינוי בגבולות אלה בעקבות מלחמה, נחשב ככיבוש בכוח לכל דבר ועניין. שינוי לגיטימי בגבולות הריבונות הישראלית, על-פי השקפה זו, יכול להיעשות רק בהסכם בין הצדדים, הישראלי והפלסטיני.
 
גם מדינת ישראל עצמה לא ניסתה לשפר את מעמדה החוקי ולא החילה את ריבונותה על השטחים. באזור מזרח ירושלים, וכן בגולן שנכבש מידי סוריה, הוחל "החוק המשפט והחיקוק הישראלי". בכוונה ניזהרו המנסחים מלכלול את המושג "ריבונות", כדי שלא לספק עילה להטלת סנקציות על ישראל מצד מדינות שרואות בשטחים אלה שטחים כבושים. על רוב שטחי יש"ע הוטל בעבר [[משטר צבאי]] בין השנים 1967 עד 1981, אשר שודרג כתוצאה מהסכמי קמפ-דיווידדייוויד למשטר משולב של [[המנהל האזרחי]], ומ-1994 משטר משולב על-פי הסכמי אוסלו הכולל את ה[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] כאוטונומיה.
 
בעיית הגדרתם של השטחים היא סוגיה פוליטית, לאומית ובינלאומית, הקשורה קשר הדוק עם הסוגיה ה[[דמוגרפיה|דמוגרפית]], כלומר הרכב האוכלוסייה במדינת ישראל. [[סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל]] יגרור בהכרח הענקת זכויות תושב או אזרח לפלסטינים החיים בהם. זאת בהנחה שישראל מחויבת לאמנות הבינלאומיות האוסרות על כל מדינה לשלול אזרחות ממי שנולד בה, חי בה ואין לו אזרחות אחרת.
שורה 184:
 
==לקריאה נוספת==
* [[שלמה גזית]], '''פתאים במלכודת : 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים''', [[זמורה-ביתן]], 1999.
* אהוד מנור, '''לעשות שלום עם הפלסטינים: הוויכוח בישראל על הגדה המערבית''', [[הוצאת כרמל]], תשע"ב 2012.
* [[דניאל בר-טל]] ויצחק שנל (עורכים), '''השפעת הכיבוש על החברה הישראלית''', הוצאת הספרים של האגודה הישראלית למדע המדינה, 2013.