קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

כאשר שני העונשים המוטלים עליו הם [[ארבע מיתות בית דין|מיתה]] ומלקות, נחלקו ה[[תנאים]]{{הערה|מכות יג}} האם אומרים קם ליה בדרבה מיניה או לא,. לדעת [[רבי עקיבא]], הכלל חל ולא ילקה, ואילו לדעת [[רבי ישמעאל]], ילקה, מאחר שהמלקות יכולות להיות חלק מההמתה ולא עונש "אחר".

המיתה שפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר [[מיתת בית דין]], או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא [[בית דין (הלכה)|בית דין]], כגון [[רודף]] או בא במחתרת. אם דין המוות הוא בידי שמים, כמו בדוגמת המשנה לגבי אדם ששרף חפץ של חבירו ב[[יום הכיפורים]] (שחייב [[כרת]]), לדעת רבי [[נחוניא בן הקנה]]{{הערה|כתובות ל, א}} גם בזה יש קלב"מ, אך להלכה לא נפסק כמותו. למרות זאת, [[רש"י]]{{הערה|[[מסכת בבא קמא|בבא קמא]] ע, א ד"ה "לא מפקינן מיניה"}} מביא את דעת ה[[גאונים]], שבמקרה זה יוכל הניזק לתפוס בכח את דמי נזקו מממונו של המזיק, למרות שבית דין לא יחייב אותו. [[ראשונים]] אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס, למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים, ויש אומרים שאינו חייב אף בדיני שמיים.

כשמתחייב מלקות וממון - להלכה ילקה ולא ישלם, למעט שני מקרים: [[עדים זוממים]] שזממו לחייב אדם ממון שלא כדין, והרי הם מתחייבים ממון מדין "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", ומלקות בגלל הלאו "[[עדות שקר|לא תענה]]", הכלל הוא שחיוב הזוממין חזק יותר מחיובם כלפי שמים, וישלמו - "כל המשלם אינו לוקה". המקרה השני הוא חובל בחבירו, שחייב מלקות על שהכה את חבירו - "[[לא יוסיף]]", וכן ממון - פיצוי על הנזק - משלם ולא לוקה, מכיוון שחסה התורה על ממונו של הנחבל{{הערה|על פי מכות דף ד, כתובות דף לב}}. גם כאשר אדם אחד מחויב [[ארבע מיתות בית דין|בבי"ד]] שתי סוגי מיתות, נותנים לו את המיתה החמורה מדין קים לה בדרבה מינה{{הערה|יבמות לב, א}}, ואמנם לפי שיטת [[רבי יוסי]], נותנים לו בכזה מקרה את העונש הראשון שהתחייב בו, ולא משנה מה חמור יותר.

דין נוסף חודש ב[[גמרא]], והוא "חייבי מיתות שוגגין",. כלומר,משמעותו דיןהיא שדין זה של קלב"מ נאמר לא רק במקרה שיש חיוב מיתה בפועל, אלא גם במקרה שאדם, למשל, שרף את בית חבירו בשבת, אך לא ידע שהיום שבת, שהדין הוא שאין הוא מחויב מיתה על עבירה זו שנעשתה ב[[שוגג|שגגה]], הרי הוא פטור מלשלם.

דין זה קיים במיתה, אך אין הוא קיים במלקות. כלומר אם אדם עשה בשגגה עבירה שהוא חייב עליה מלקות, ובו זמנית חויב לשלם לחבירו כסף, דבר זה שנוי ב[[מחלוקת]] בין [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]], ולהלכה אין קלב"מ במקרה זה וחייב לשלם.