תנועת הפועלות – הבדלי גרסאות

כאשר עלו לארץ ישראל, היו רוב החלוצות בנות [[העלייה השנייה]] רווקות ולכן משוחררות מתפקידי הנשים המסורתיים של טיפול במשק בית וגידול ילדים. מאידך, עצם היותן עומדות ברשות עצמן דרש מהן להתפרנס לבד ומכאן נולד הכורח למצוא מקורות פרנסה. האידאולוגיה של העולים האדירה את חשיבות עבודת הכפיים בחקלאות והחלוצות רצו אף הן להשתלב בעבודה חקלאית. עם זאת, המעסיקים הפוטנציאלים, איכרי המושבות, ראו בכך פריצת הסדר החברתי הקיים ולא העסיקו אותן. לכך נוספה השקפת העולם שהחלוצים לא השתחררו ממנה, כי לא נאה לגבר לעבוד במטבח ולכן יש למצוא אישה שתבשל.{{הערה|1=ראו גישה דומה ב[[קבוצת מנורה]] מספר שנים מאוחר יותר}} בנוסף, לא נחשבו הנשים כחברות שוות זכויות בחלוקת השכר ובזכות הצבעה, ואף לא נרשמו שמותיהן במסמכי חכירת אדמות. הוכחה ל[[אפליית נשים|אפליה]] המובנית נגד נשים הייתה העובדה שבקבוצות [[אום ג'וני|דגניה]] ו[[חוות כנרת|כנרת]] המשרד הארץ-ישראלי שילם משכורות רק לחברים הגברים והם שילמו לנשות הקבוצה כאילו היו שכירות אצלם. בשנת [[1910]] פירסם החלוץ והמסאי [[מנחם שמואלי (ממשי)]] את מאמרו הפמינסטי "לשאלת הפועלת הגלילית"{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = ממשי|שם = לשאלת "הפועלת הגלילית"|כתב עת = הפועל הצעיר|כרך = שנה רביעית, מספר 4|שנת הוצאה = 1910|עמ = 4-6|קישור = http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?href=HHR%2F1910%2F12%2F09&page=4}}}}, ובו הציע לראשונה להקים חווה מיוחדת להכשרת פועלות לעבודה חקלאית. בשנת [[1911]] חכרה [[חנה מייזל שוחט]] שטח אדמה בסמוך לחוות כנרת, על מנת להקים חווה לימודית בשם "[[חוות העלמות]]", להכשרת פועלות לעבודה חקלאית כדי שתוכלנה לעזור לבעליהן האיכרים או להתפרנס מחקלאות בכוחות עצמן. [[מניה שוחט]] ארגנה קבוצת נשים ב[[חוות סג'רה]] לטיפול בגן הירק וכך שיתפה אותן בעבודת האדמה. באפריל 1911 התאספה קבוצת פועלות חקלאיות וחברות הקואופרטיבים בחצר כנרת ושם הציפו את הבעיות הייחודיות לנשים החלוצות. מתוך קבוצה זו צמחה המנהיגות הנשית של תנועת הפועלות. ב-1914 התאספה ועידה של פועלות חקלאיות מהגליל והעמקים, בסיומה נבחר ועד שהנהיג את הפועלות עד תום [[מלחמת העולם הראשונה]]. עד 1918 נערכו חמש ועידות של הפועלות החקלאיות.