נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
|||
שורה 145:
בישראל התעורר ויכוח ציבורי ומפלגתי בשאלת המשך הנסיגה. מפלגות האופוזיציה, ובראשן תנועת החרות בהנהגתו של מנחם בגין, התנגדו להמשך הנסיגה. גם מפלגת [[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]], שהייתה חברה בממשלה, התנגדה להמשך הנסיגה מצפון סיני והצביעה נגדה בממשלה, אך בהצבעה בכנסת, ב-[[15 בינואר]], שמרה על [[משמעת קואליציונית]] והצביעה נגד הצעת תנועת החרות [[הצעת אי אמון|להביע אי אמון]] בממשלה. ההצעה נפלה ברוב של 63 קולות של כל סיעות הקואליציה וכן מק"י והסיעות החרדיות ובהימנעות סיעת הציונים הכלליים, כנגד 11 קולות סיעת חרות.
הוויכוח שקדם להצבעה עורר מחדש מחלוקות אישיות ואידיאלוגיות. בעל ההצעה מנחם בגין הגדיר את הנסיגה כ"בשורת איוב" וקרא לעברו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון: "בשם
ב-[[15 בינואר]] יצאו כוחות צה"ל מאל עריש. הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין היה יחד עם הכוחות המפנים, ולשאלת עיתונאי על הרגשתו, השיב:
|