רצח ארלוזורוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הוויכוח ביישוב: ציטוט מ"העולם"
←‏הוויכוח ביישוב: בייליסיאדה
שורה 114:
|מקור=עתון התור. תרצ"ד. אוצרות ראי"ה ד', עמ' 119}}
על רקע הרצח והמשפט הוחרפו היחסים בתוך המחנות הפוליטיים ב[[היישוב|יישוב]]. החשש ממלחמת מחנות ומרדיפת חשודים עלה מיד ביום הרצח, והביא לקריאה של [[ברל כצנלסון]], עורך "[[דבר (עיתון)|דבר]]", כבר למחרת הרצח, להימנע מהאשמות בלתי מבוססות.
רצח ארלוזורוב הפך לנושא העיקרי של מערכת הבחירות להסתדרות הציונית, בארץ ישראל ובעולם. ראשי תנועת הפועלים האשימו את הרביזיוניסטים ברצח. "[[העולם (שבועון)|העולם]]", בטאון ההסתדרות הציונית בלונדון, ציין: "ישנה עובדה אחת, ועובדה זו מכילה כתב־אשמה הכי נורא נגד מנהיגי הרביזיוניסטים. זוהי העובדה, שמיד בהיוודע דבר הרצח נולדה בלב אלפים ורבבות בכל קצווי העולם היהודי המחשבה האיומה הזאת, שמא יד יהודי שפכה את הדם הזה".{{הערה|שם=בר-זוהר 269|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יב, עמ' 269–270.}}
במאמר שכותרתו "אני מאשים" יצא [[דוד בן-גוריון]] בהתקפה חריפה על רקע הרצח, כנגד [[זאב ז'בוטינסקי]] וחברים נוספים בתנועה הרוויזיוניסטית.{{הערה|1={{דבר|ד. בן-גוריון|אני מאשים|1933/07/07|00200.}}, {{דבר||המשך|1933/07/07|00200}}}}
מנהיגי הרביזיוניסטים כינו את מסע ההאשמות נגדם "[[עלילת דם]]". ז'בוטינסקי השווה בפולין את סטבסקי ל[[משפט בייליס|בייליס]] ואת גל ההאשמות כינה "בייליסיאדה".{{הערה|שם=בר-זוהר 269}}
 
[[הראי"ה קוק]], הרב הראשי לארץ ישראל, יצא להגנת הנאשמים, והיה מראשי המגינים עליהם ביחד עם רבנים רבים ואישים כמו [[בן ציון מאיר חי עוזיאל]], [[מאיר בר-אילן]], [[נתן מיליקובסקי]], [[שאול טשרניחובסקי]], [[משה סמילנסקי]], [[אלתר דרויאנוב]], [[יוסף קלוזנר]], [[אברהם קריניצי]], ו[[שלמה יצחק שטמפפר]].{{הערה|1={{דבר||כרוז תמיכה בסטבסקי|1934/06/21|00313}}.}} הוא טען שאין ל[[הוצאה להורג ללא משפט|הוציא להורג]] ללא ראיות מבוססות. על תמיכתו של הרב קוק בנאשמים, ועל התגייסותו המסיבית לעזרתם,{{הערה|1={{דבר||הרב קוק שולח שליח לעבר לגבול - שולח טלגרמות לכל ארצות הגולה|1934/06/13|00910}}.}} נמתחה ביקורת חריפה בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]".{{הערה|1={{דבר|מ.ד.|באמצע המשפט|1934/05/18|00200.}}{{ש}}{{דבר|[[משה בילינסון]]|למנוע טשטוש|1934/07/02|00200}} {{ש}}{{דבר|ז. דויד|תשובה אם ישנה!|1934/06/28|00311}}}} בתגובה לסופר [[ר' בנימין]] שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח.".{{הערה|1=מאמרי הראי"ה עמ' 522-523.}} במאמר שפרסם ז'בוטינסקי בעיתון "הירדן", באוגוסט 1934, עם זיכויו של סטבסקי, והנושא את הכותרת "אלה שהצילו", הוא מונה את הרב קוק, יחד עם הסניגור עו"ד הוראס סמואל והנדבן מיכאל השכל (הגם שאינו נוקב בשמו), כ"שלושה בני אדם שהייתה להם השפעה מכרעת בזיכוי הנאשמים".{{הערה|1=[[יוסי אחימאיר]], [http://www.beit-harav.org.il/images/my/my117.pdf זאב ז'בוטינסקי], "מגד ירחים", גיליון תמוז תשס"ט, מס' 117, עמ' 4 (בהוצאת "בית הרב" ירושלים).}}
 
המשורר [[נתן אלתרמן]] פרסם בעיתון "[[הארץ]]" ב-[[25 ביולי]] [[1934]], מספר ימים לאחר זיכויו של סטבסקי, את השיר "התנגשות". בשיר כתב, "קריאת "היכון!..." וגב נכפף בצפית אסון דרוכה...וכלב רע עובר ביעף ממדרכה אל מדרכה...איש בבשר אחיו נועץ את כל שניו המזהירות...דבר מה רקוב, דבר מה לא טוב בארץ העברים". באותו היום פרסם [[זאב ז'בוטינסקי]] את מאמרו [[מתוך קרירות ואיתנות]], שנכתב כנגד האשמת אנשי [[התנועה הרוויזיוניסטית]] ו"[[ברית הבריונים]]" ברצח. המאמר פורסם בעיתון "[[מאמענט]]", שראה אור ב[[ורשה|וורשה]] שבפולין, ב-[[25 ביוני]] [[1933]].{{הערה|ראו: נוסח המאמר "מתוך קרירות ואיתנות" בעברית, מתורגם על ידי ד"ר יהושע ייבין בשנת [[1933]], בתוך: [[חן מלך מרחביה|ח. בן-ירוחם]], '''העלילה הגדולה, לפני רצח ארלוזורב ולאחריו''', תל אביב: [[מכון ז'בוטינסקי]], תשמ"ב 1982, עמ' 68-63.}}