פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 12 בתים, לפני 4 חודשים
הדגשה
בשל מעלת הצלם, ה[[מקרא]] מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. {{הדגשה|שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי '''בְּצֶלֶם אֱלֹהִים''' עָשָׂה אֶת הָאָדָם|{{תנ"ך|בראשית|ט|ו}}}}. ביטוי מיוחד לכך עולה בחוקי התורה העוסקים בנזקי בהמה. על פי משפט התורה, [[נזקי בהמה|שור שנגח]] אדם והרגו מוצא להורג ב[[סקילה (עונש מוות)|סקילה]], בין אם היה השור תם או מועד, ובין אם ההרוג הוא עבד או אזרח.
 
מקור הדין הייחודי הזה בהשקפת המקרא בדבר צלם האלוהים שבאדם: {{ציטוט|תוכן=וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ '''מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ''' וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ '''כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם''': <small>({{תנ"ך|בראשית|ט|ה|ו}})</small>|מקור=|אנגלית=}}עוד על פי [[מקרא]], אשר מייחס את צלם האלוהים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוהים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק {{הדגשה|"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי '''קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי''' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"|{{תנ"ך|דברים|כא|כג}}}}. [[הרמב"ם]] פוסק זאת ב[[משנה תורה]], אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען [[הרתעה (משפטים)|הרתעה]], כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוהים.
 
[[רבי עקיבא]] ב[[מסכת אבות]] למד מספר [[בראשית]] כי "חביב אדם שנברא בצלם"{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוהים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוהים חל על כל האנושות.}}, ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף ל[[גוי]]{{הערה|1=רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו}}, ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות{{הערה|1=מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.}} ואף בשמחה{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל}}. מכאן גם נובע רעיון [[כבוד האדם]], באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט{{הערה|1= המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] (מסכת אבות ב' י'), רבי [[אלעזר בן שמוע]] לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)}} והאדם בכלל, ודימו [[הלבנת פנים]] לרציחה{{הערה|1= "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב) }}, באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.
467

עריכות